דיוק וחידוש ברש"י
חולין טו
עמוד ב
רש"י ד"ה שהיה לו חולה. מע''ש דכיון דשוגג הוא כדאוקמינן וליכא איסור שבת איסור מוקצה נמי ליכא דעומדת לשחיטה היתה בין השמשות ואפילו בשבת משום דחולי דפיקוח נפש דוחה את השבת: מ''ט דרבי יהודה. הא אפי' במזיד איסור שבת ליכא וכ''ש בשוגג:
לכאורה צריך להבין את כוונת רש"י שכתב ששוגג הוא. הרי כיון שיש פיקוח נפש ליכא עבירה כלל. וכפי שרש"י כותב מיד בד"ה מ"ט דרבי יהודה - הא אפי' במזיד איסור שבת ליכא וכ"ש בשוגג.
ואפשר להסביר שאולי כשיש חולה מערב שבת, אז נכון שמותר לשחוט בשבילו בשבת משום פיקוח נפש, אבל זה "שוגג" כי היה להם לכתחילה לשחוט בערב שבת, משא"כ נחלה בשבת עצמה אז כל מה שעושים אינו שוגג כלל בשום צד, כי פיקוח נפש דוחה שבת, ולפי דברים אלו צריך לומר שהלשון ברש"י שוגג בשני דיבורים אלו הכוונה כעין שוגג, וגם אם הזידו שהיה להם זמן לשחוט בע"ש, ולא שחטו יהיה מותר לשחוט לחולה בשבת משום פיקוח נפש.
