סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

סכנת הידרדרות / רפי זברגר

חולין ה ע"א

 

הקדמה

למדנו אתמול את שיטת רב ענן הסובר כי מומר לעבודה זרה אינו מומר לכל התורה כולה. כלומר, אדם אשר עובד עבודה זרה והוא נקרא ''מומר לעבודה זרה'' אינו מעביר אותו להגדרה כי הוא מומר לכל שאר מצוות שבתורה, ובהחלט ייתכן כי הוא ''רק'' אינו מקיים את הציווי בתורה שלא לעבוד עבודה זרה, אך מקפיד על שאר מצוות התורה. היום נלמד ברייתא ממנה נקשה על שיטתו של רב ענן. 
 

הנושא

1. • מיתיבי (ויקרא א', ב'): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם - מִכֶּם ולא כולכם, להוציא את המומר, מִכֶּם - בכם חלקתי ולא באומות מן הבהמה, להביא בני אדם שדומים לבהמה. מכאן אמרו: מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא.
בברייתא יש שלושה חלקים:
o בתחילה הוצאנו ''מומר'' מכלל אנשים היכולים להביא קרבן לבית המקדש.
o לאחר מכן פוסקים כי מקבלים קרבנות מ''פושעי ישראל''.
o לבסוף מסייגת הברייתא וקובעת כי מוציאים שלושה ''פושעי ישראל'' שאינם יכולים להביא קרבנות: "מומר", "מחלל שבת בפרהסיא" ו-"מנסך יין".
• הא גופא קשיא: אמרת מִכֶּם ולא כולכם להוציא את המומר, והדר תני מקבלין קרבנות מפושעי ישראל?
הגמרא שואלת סתירה לכאורה בין שני החלקים הראשונים של הברייתא, בתחילה כתוב כי מומר אינו יכול להביא קרבנות, ובמשפט לאחר מכן אמרנו כי ניתן לקבל קרבנות מ''פושעי ישראל''?
• הא לא קשיא: רישא - מומר לכל התורה כולה, מציעתא - מומר לדבר אחד.
עונה הגמרא כי יש הבדל בהגדרות. כאשר אמרנו ברישא "מומר" התכוונו לאדם אשר מומר לעבור על כל מצוות התורה, והוא אמנם לא יכול להביא קרבנות, אך כשדברנו באמצע הברייתא על "פושעי ישראל", מתכוונים לאנשים שהם ''רק'' מומרים לעבירה אחת, אך מקיימים את כל שאר מצוות התורה, הם יכולים להקריב קרבנות.
• אימא סיפא: חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבת בפרהסיא. האי מומר היכי דמי? אי מומר לכל התורה כולה - היינו רישא, ואי מומר לדבר אחד - קשיא מציעתא?
לאחר האוקימתא הזאת שאמרנו ברישא ובמציעתא, שואלת הגמרא מהסיפא של הברייתא. שם נאמר כי המומר אינו רשאי להביא קרבן. על איזה מומר מדברת הסיפא:
o אם מדובר על מומר לכל התורה כולה – עליו כבר דברנו ברישא, ואין צורך לחזור שוב וללמד עליו.
o אם מדובר במומר רק לדבר אחד – הרי אמרנו במציעתא של הברייתא, כי מומר כזה יכול להביא קרבנות, וזה יסתור את הסיפא האוסרת לקבל קרבנות ממומר כזה?
• אלא לאו הכי קאמר: חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא. אלמא: מומר לעבודת כוכבים הוה מומר לכל התורה כולה.
הגמרא מחלקת בין מומר לדבר אחד, אשר לו התרנו להביא קרבנות במציעתא של הברייתא, לבין מומר לעבודה זרה, אשר לו אנו אוסרים להביא קרבנות, ועליו מדברת הסיפא.
• ותיובתא דרב ענן תיובתא!
מסקנה זו של הגמרא, בו למדנו בסיפא כי מומר לעבודה זרה הוא מומר לכל התורה כולה, ואין רשאים לקבל קרבנות ממנו, סותרת את דברי רב ענן, אשר פסק כי מומר לעבודה זרה אינו מומר לכל התורה כולה, והגמרא נשארת עם הקושי.
נסכם את העקרונות אשר למדנו בברייתא, הנלמדים מהפסוק לעיל:
 אדם אשר עובר עבירה אחת, ואפילו הוא ''מומר לאותה עבירה'', הרי שאנו מקבלים את קרבנותיו. וזאת, על פי הכלל אשר למדנו במשנה: מקבלים קרבנות מפושעי ישראל, כדי שיחזרו בהן בתשובה. אנו מבקשים לתת סיכוי לפושעים לחזור בהם מפשעם, לעשות תשובה, להשתפר ולהתקדם עוד ועוד.
 במקרה והאדם מומר לכל התורה כולה, אזי אין אנו מקבלים את קרבנותיו, ושחיטתו פסולה.
הוא כל כך ''חדור בתוככי עולם העבירות'', כך שאין אנו מאמינים בו, ואין נותנים לו סיכוי להביא קרבנות, שכן אנו מפרשים כי קרבנות אלו, ''קרבנות שווא ומרמה'' הן, ולא משקפות את רצונו הכן לחזור בתשובה.
 גם מומר לעבודה זרה, מכוח חומרת העבירה, אנו מחשיבים כמומר לכל התורה כולה, שעליו כבר דיברנו בסעיף הקודם, ואמרנו כי נחסמת אפשרות הבאת קרבנותיו.
 

מהו המסר?

תלמיד העובר על עבירה אחת, אפילו מספר פעמים, אנו נעודד אותו ו''נדחוף'' אותו לשפר מעשיו, ובוודאי אם ירצה להקריב קרבנות – נאפשר לו ונקבלם. אך אדם אשר עובר על כל התורה כולה – ''מצבו קשה מידי'' כדי לנתב אותו לאפיק של קרבנות וחזרה בתשובה. כמו כן, אם אדם עבר על עבירה חמורה ביותר, כמו של עבודה זרה, גם במצב זה יש ''מניעה'' מהקרבת קרבנותיו. הטיפול במצב זה, חייב להיות מסוג אחר לגמרי.
אבחנות אלו חייבות להיות בראש מעיינם של אנשי החינוך. שומה על המחנך להשתדל לשמור על החניך, ולנסות בכל כוחו למנוע ממנו להידרדר ל''מצבים קשים'', או אז יהיה מאוד קשה להוציאו משם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר