הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
סברוה; עורך הסוגיה
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין ד ע"ב
סברוה, הא מני? רבי יהודה היא, דאמר: חמץ אחר הפסח דאורייתא, וקתני: מפני שהן מחליפין, אלמא לא שביק התירא ואכיל איסורא. ממאי? דלמא ר"ש היא, דאמר: חמץ אחר הפסח דרבנן, וכי מקילינן בדרבנן, בדאורייתא לא מקילינן! ותיהוי נמי ר"ש,
1.
שואלים הראשונים, מדוע הגמרא ניסתה להעמיד את הברייתא כרבי יהודה כדי לסייע לרבא, הרי לפי רבי שמעון בודאי שמתאים. והם מנסים ליישב [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מה].
2.
ואולי ניתן ליישב כך: מכיון שהכלל הוא שבמחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון – הלכה כרבי יהודה. לכן יש עדיפות להדגיש שמתאים לשיטת רבי יהודה, למרות שגם מתאים לשיטת רבי שמעון.
2.1
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב:
... דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה.
3.
והנ"ל מתקשר גם לגבי הביטוי "סברוה":
4.
יד מלאכי כללי הפוסקים כללי רש"י ותוספות והרא"ש :
...ולדידי אין זה מן התימה שהרי מצינו דוגמתו בש"ס דלפעמים קאמ' סברוה אף דקאי הכי לפי המסקנא, עיין הליכות עולם שער ב' פ"א.
כלומר, כעיקרון עורך הש"ס כותב במהלך הסוגיה "סברוה" על דין או עיקרון שנדחים בסופו של דבר,
4.1
אולם לעיתים הנחה ראשונית זו נשארת אף למסקנת הסוגיה. כך אולי גם בסוגייתנו. מה שהועלה כאפשרות ראשונה ["סברוה"] שמתאים לדעת רבי יהודה אמנם נדחה, מפני שמתאים גם לדעת רבי שמעון. אולם מכיון שהלכה כרבי יהודה לכן נאמר על דעה זו "סברוה..."
5.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ד:
חמץ שעבר עליו הפסח אסור ג בהנייה לעולם, ודבר זה קנס הוא מדברי סופרים מפני שעבר על בל יראה ובל ימצא ד אסרוהו, ואפילו הניחו בשגגה או באונס, כדי שלא יניח אדם חמץ ברשותו בפסח כדי שיהנה בו אחר הפסח.
אמנם הרמב"ם פוסק כרבי שמעון.
6.
מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ד:
[ד] חמץ שעבר וכו'. בכל שעה (פסחים דף כ"ח) משנה חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר לא יראה לך חמץ ואוקימנא לה בגמ' כר"ש דדבר תורה מותר וקנסא קנסינן ליה משום דעבר עליה משום בל יראה ובל ימצא ומבואר בהלכות.
מדברי הרמב"ם ופרשניו ברור שהוא פוסק כדברי רבא בגמרא במסכת פסחים דף כח - וכדעת רבי שמעון שם.
7.
ואפשר להוסיף הסבר: לפי השיטה לעיל בסעיף 4, שהביטוי "סברוה" בסוגייתנו מעיד שהסוגיה סוברת שאין הלכה כדעה שעליה נאמר "סברוה", הרי שסוגייתנו סוברת לא כרבי יהודה.
8.
ולפי השיטה לעיל בסעיף 4.1 [לפיה צריך לפסוק הלכה כרבי יהודה] צריך לומר, שהרמב"ם פסק כרבי שמעון בגלל המשתמע מהסוגיה העיקרית בנושא של "חמץ שעבר עליו הפסח" - במסכת פסחים דף כח.
8.1
ולפי האמור בסעיף 8 יש לומר עוד, שהביטוי "סברוה" נאמר על ידי עורך הסוגיה בסוגייתנו, ולא על ידי עורך הגמרא="עורך הש"ס" כולו. כלומר, סוגייתנו אמנם מכריעה כרבי יהודה, אבל עורך הש"ס מכריע כרבי שמעון - במסכת פסחים.
