כוונת ליבו לשמים / רפי זברגר

מנחות קי ע"א

הקדמה

היום אנו מסיימים את מסכת מנחות ונלמד את המשנה האחרונה במסכת. כל כולה של המשנה מסר אחד גדול. 
 

הנושא

אמר בעולת בהמה (ויקרא א', ט'): עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה', ובעולת עוף (שם א', י"ז): עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', ובמנחה (שם, ב', ב'):אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' - לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין לבו לשמים:
שלושה פסוקים בתחילת ספר ויקרא, שלושה פסוקים העוסקים בשלושת האופנים של הבאת הקרבנות: בהמה, עוף ומנחה. בשלושה מקומות אלו מציינת התורה אותה התייחסות של הקדוש ברוך לקרבן – כולם עושים רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.
כולם "מתקבלים" אצל הקדוש ברוך באותה צורה ובאותו אופן. כולם אהובים, כולם ''משמחים'' את הבורא באותה מידה. 
למרות שהעלות של בהמה היא עשרות מונים מזו של העוף, ועלות העוף גדולה משמעותית מעלות מנחת סולת – אין הבדל. אם כוונת המקריב הייתה לשם שמים, כוונתו הייתה לעשות רצון אבינו שבשמים, הרי שהתוצאה תהיה זהה בכל הקרבנות. זאת הסיבה לכך שרבי יהודה הנשיא כתב משנה זו דווקא בסוף מסכת מנחות. שהרי דברנו מסכת שלמה על אופן נתינת המנחות השונות, ודרך עשייתן לכל פרטיה ודקדוקיה, אך האדם אשר מביא מנחה יכול לחשוב בליבו, כי בסופו של דבר הוא מביא ''דבר פשוט וזול'', ואולי בכלל לא משמעותי בעבודת הקרבנות. לכן אומרת המשנה: לא ולא. החשיבות והמשמעות לא נובעת מגודל הקרבן ומעלותו, אלא מכוונת הנותן לשם שמים. 
יש להעיר כי יש משמעות לתת משהו מכובד, ואדם עשיר הנותן מנחה קטנה, מביישת אותו ולא מכבדת אותו, אבל, אם כל אחד נתן כפי יכולתו, העובדה שאחד יכול יותר מהשני, לא מגדילה את שכרו.
יוצא מכך כי אנו בוחנים את המעשים, לא רק לפי התוצאות, אלא לפי פרמטרים נוספים חשובים לא פחות: כמה מאמץ האדם השקיע במעשה, מהי תחושת השייכות שלו למעשה, ועד כמה הוא חי ונושם את הנושא, במילים של המשנה: עד כמה הוא מתכוון לעשות לשם שמים. ככל שמחשבות אלו יותר משמעותיות, יותר תופשות מקום ומרחב, כך שכרו ופועלו גדול יותר. 
 

מהו המסר?

כפי שפתחנו בהקדמה, המשנה כולה מהווה מסר אחד גדול ומשמעותי. נשתדל כך להתייחס גם למעשי ילדינו ובני ביתנו. לא למדוד את הילד רק לפי הציונים שהוא הביא בתעודה, או איזה פרס הצטיינות הוא קיבל וכדו', אלא לבחון כמה מאמץ הוא השקיע, כמה מוטיבציה לימודית הייתה לו במשך השנה, כמה הוא רצה ושאף להתקדם וללמוד עוד ועוד.
אלו הפרמטרים היותר חשובים והיותר משמעותיים, ועליהם עלינו להתמקד.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]