הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

עריכת הגמרא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין ג ע"א-ע"ב

... אביי אמר, הכי קתני: הכל שוחטין ואפילו כותי, במה דברים אמורים - כשישראל עומד על גביו, אבל ... וכולן ששחטו אהייא? אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי, ואם שחטו מבעי ליה! אלא אכותי, הא אמרת: כשישראל עומד על גביו שחיט אפילו לכתחלה! קשיא.
אמר רבא: ויוצא ונכנס לכתחלה לא? והתנן: ...
אלא אמר רבא, הכי קתני: הכל שוחטין ואפי' כותי, בד"א - כשישראל יוצא ונכנס, אבל ...
וכולן ששחטו אהייא? אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי, ואם שחטו מבעי ליה! אלא אכותי, הא אמרת: אפילו יוצא ונכנס שחיט לכתחלה! קשיא.
רב אשי אמר, הכי קתני: הכל שוחטין ואפילו ישראל מומר. מומר למאי? לאכול נבילות לתיאבון, וכדרבא, דאמר רבא: ... וכולן ששחטו אהייא? אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי, ... קשיא.
רבינא אמר, הכי קתני: הכל שוחטין - הכל מומחין שוחטין, מומחין ואע"פ שאין מוחזקין, בד"א - שיודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה, אבל ... וכולן ששחטו אהייא? אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי, ואם שחטו מבעי ליה! אלא אשאין מומחין, בבודקין אותו סגי! דליתיה לקמן דליבדקיה. ואיכא דאמרי: רבינא אמר, הכי קתני: הכל שוחטין - הכל מוחזקין שוחטין, מוחזקין אע"פ שאין מומחין, בד"א - ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף, אבל לא שחט לפנינו ב' וג' פעמים - לא ישחוט שמא יתעלף, ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי - שחיטתו כשרה, חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו דיעבד נמי לא, שמא ישהו, שמא ידרסו, ושמא יחלידו, וכולן ששחטו אהייא? אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי, ואם שחטו מיבעי ליה! אלא אשאין מוחזקין, והאמרת: בברי לי סגי! דליתיה קמן דלישייליה.
רבינא ורבה בר עולא כאביי ורבא ורב אשי לא אמרי, משום דקשיא להו וכולן.
כולהו כרבה בר עולא לא אמרי, להך לישנא דאמרת הכא עיקר, אדרבה, התם עיקר, דבקדשים קאי; להך לישנא דאמרת התם עיקר, והכא איידי דתנא טמא בחולין תנא נמי טמא במוקדשין, טמא בחולין גופיה לא איצטריכא ליה, חולין שנעשו על טהרת קדש לאו כקדש דמו.
כולהו כרבינא לא אמרי, להך לישנא דאמר מומחין אין, שאין מומחין לא, רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן; להך לישנא דאמר מוחזקין אין, שאין מוחזקין לא, לעלופי לא חיישינן.
רבא לא אמר כאביי, כי קושייה.
אביי לא אמר כרבא, התם לא נגע, הכא נגע.
רב אשי לא אמר כתרוייהו, קסבר: כותים גרי אריות הן.
אביי לא אמר כרב אשי, לא סבירא ליה הא דרבא.
אלא רבא מאי טעמא לא אמר כשמעתיה? לדבריו דאביי קאמר, וליה לא סבירא ליה.

1.
בסוגיה ישנן שאלות חוזרות על עצמן לגבי כל שיטת אמורא.

2.
מבנה כזה של סוגיית גמרא מוכיח שיש כאן עריכה מאד מסודרת על ידי "עורך הגמרא". הרי לא הגיוני שבכל בית מדרש נשאלו שאלות באותו ניסוח במדוייק.
ומסתדר עם דברי התוס' לעיל - חולין דף ב' עמוד ב - שמסוגייתנו מוכח שרב אשי ערך את הגמרא [ראה מה שהסברנו שם]. אמנם תוס' הוכיח זאת רק מנקודה אחת, ראה שם. אולם נראה שניתן להוכיח זאת גם מהמבנה הנ"ל.

2.1
אמנם נכון, שמהמבנה הנ"ל ניתן להוכיח שיש כאן עריכה על ידי "עורך הגמרא", ואין הוכחה מכאן שמדובר דווקא על "רב אשי".

3.
כמו כן ניתן להוכיח מסוגייתנו את מה שאמר תוס' לעיל בדף ב עמוד ב, שדברים שנאמרו על ידי אמוראים אחרונים היו ידועים כבר לאמוראים הראשונים, שהרי הגמרא אומרת, למשל, "כולהו כרבינא לא אמרי", כלומר, שאביי ורבא שחיו לפני רבינא לא קיבלו את דעתו. כיצד זה יתכן? אלא בהכרח, שהגמרא ידעה שאביי ורבא ידעו והכירו את התרוצים בתקופתם למרות שבפועל בתלמוד [על ידי "עורך הגמרא"] הם נמסרו על ידי רבינא [ורב אשי].

4.
הביטויים "אביי אמר"; "רב אשי אמר"; "רבינא אמר" מוכיחים שכל חכם חולק על קודמו ומסביר באופן שונה את הקושי במשנה. לגבי "רב אשי אמר" אומר רש"י: "רב אשי אמר גרסינן", כנראה שלפני רש"י היתה גירסא: "אמר רב אשי" ואז ניתן לומר שלא בא לחלוק על קודמיו.

5.
הערה כללית: אולי יתכן שרב אשי, עורך הגמרא, או אפילו חכמים אחרי רב אשי ורבינא [שהרי רב אשי ורבינא מוזכים בסוגיה כבעלי דעות שונות] הם אלה שהסבירו מה המיוחד בכל דעה, ואין כוונת הסוגיה שכל אמורא הכיר בפועל את הדעות השונות!