סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

כוונה נסתרת / רפי זברגר

מנחות קט ע"א

 

הקדמה

המשנה אותה נלמד היום עוסקת ב"בית חוניו". בית זה הוקם ע''י חוניו, בנו של שמעון הצדיק, הכהן הגדול. סיפורו מובא בעמוד ב' ועיקרו, שהוא ברח לאלכסנדריה במצרים, ושם הקים מקדש הנקרא ''בית חוניו''. במקדש זה הקריבו קרבנות, למרות איסור ההקרבה מחוץ לירושלים לאחר הקמת בית שני, וחיוב כרת על העושה כך.
 

הנושא

א. הרי עלי עולה יקריבנה במקדש ואם הקריבה בבית חוניו לא יצא.
אדם הנודר להביא קרבן עולה, הרי הוא חייב להקריבה בבית המקדש, ולא ייוצא ידי חובתו בהקריבו בבית חוניו, כי כאמור, לאחר תקופת הבמות, נאסר הקרבת קרבנות מחוץ לבית המקדש. 
ב. הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו - יקריבנה במקדש. 
גם אם נדר להקריב בבית חוניו, ברגע שאמר ''הרי עלי עולה'' הוא התחייב להביא קרבן לבית המקדש ולא לבית חוניו. 
a. ואם הקריבה בבית חוניו יצא.

מסביר רבא בגמרא (אחד משני הסברים בגמרא) את כוונתו במילים שאמר "שאקריבנה בבית חוניו" :
אדם זה לדורון נתכון, אמר: אי סגיא בבית חוניו – טרחנא, טפי - לא מצינא לאיצטעורי.

הנודר גר בסמיכות לבית חוניו ומתקשה להגיע לבית המקדש בירושלים, ולכן אמר: אם "מספיק" להביא לבית חוניו, אזי אטרח ואביא לשם, אך יותר מזה איני מסוגל. אי לכך, הבהמה כלל לא נתקדשה לקרבן בבית המקדש, ולכן אין חובת עולה כלל, אלא רק חובת נדר, וידי נדרו יצא בהקריבו בבית חוניו. 
b. רבי שמעון אומר אין זו עולה.
רבי שמעון סובר כשיטתו, כי המתנדב שלא כדרך המתנדבים – אין בדבריו כלום, ולכן כשהתנדב להקריב בבית חוניו, ''אין בדבריו כלום'', ואין עליו חיוב קרבן כלל, ולכן גם אינו מחויב להקריב בבית המקדש, כמו שסובר תנא קמא. 
ג. הריני נזיר - יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו לא יצא.
המשנה ממשיכה בשני דינים דומים לגבי הקרבת קרבנות נזיר וגילוח שערו לאחר ימי נזירותו: אם נדר סתם ואמר ''הריני נזיר'', הרי שעליו להקריב קרבנותיו ולגלח שערו בבית המקדש כדין, ולא יוצא ידי חובה אם עושה זאת בבית חוניו. 
ד. הריני נזיר שאגלח בבית חוניו - יגלח במקדש.
גם אם אמר שיביא קרבנותיו ויגלח בבית חוניו, חייב לעשות כל פעולות אלו בבית המקדש, כפי שלמדנו בדין השני לעיל. 
a. ואם גלח בבית חוניו יצא.
לפי הסברו של רבא לעיל, גם בנזיר הייתה כוונתו דומה: לבצע פעולות אלו בבית חוניו הסמוך לביתו, ובעצם לא התכוון לנדור נזירות, אלא רק ''נדר רגיל'', ולכן יוצא ידי חובת נדרה זה בהקריבו בבית חוניו. 
מכיוון שלא נדר נזירות כלל, אין קרבנות אלו מוגדרים כקרבנות המוקרבים מחוץ לבית המקדש, ואינו חייב כרת על כך, כיוון שאינו מחויב כלל להקריבם בבית המקדש. 
b. ר' שמעון אומר אין זה נזיר:
כמו שלמדנו בדין הראשון, רבי שמעון סובר שגם בנזירות אין זה נדר כלל, ולכן אינו מחויב בקרבנות ותגלחת בבית המקדש. 
 

מהו המסר?

למדנו בהסבר רבא על המשנה, כי אנו בעצם ''מפרשים'' את דבריו של הנודר (דבר רגיל בנושא נדרים, שהרי אנו צריכים להבין את כוונת הנודר). ולמרות שפשט המילים שלו מלמדות כי הוא נדר נזירות רגילה, וחייב להביא קרבנותיו לבית המקדש, אנו מסבירים ומעמידים את דבריו כך, שבעצם לא נדר להביא "קרבן רגיל" ברישא, ולא נדר ''נזירות רגילה'' בסיפא, אלא בעצם נַדר נדר אחר, המחייב אותו להקריב בבית חוניו, ולא להביא קרבנותיו לבית המקדש.
פעולה זו, שכאמור מתבצעת הרבה במסכת נדרים ומסכת נזיר, מלמדת אותנו לבחון היטב ''מה כוונת המשורר''. לפעמים מילותיו של אדם אינן מלמדות אותנו את כוונתו האמיתית. יש לבדוק בדוק היטב, לנסות לרדת לשורש הדברים ולשורש הכוונות, ואז ניתן להתייחס לדבריו עם כל הכבוד הרצוי.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר