הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

סתם משנה ומחלוקת בברייתא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות קט ע"א-ע"ב

מתני'. הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, 
ואין צריך לומר לדבר אחר, 
שנאמר: +מלכים ב' כ"ג+ אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות (בקרב) +מסורת הש"ס: [בתוך]+ אחיהם, 
הרי אלו כבעלי מומין, חולקין ואוכלין ולא מקריבין. 
גמ'... ואין צריך לומר דבר אחר [וכו']. 
מדקאמר אין צריך לומר דבר אחר, 
מכלל דבית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא. 
תניא כמאן דאמר: בית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא; 
דתניא: אותה שנה שמת שמעון הצדיק, 
אמר להן: שנה זו הוא מת, 
אמרו לו: מנין אתה יודע? 
אמר להן: כל יום הכפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי, 
שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי. 
... הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשום עבודת כוכבים, 
וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה זה שלא ירד לה כך, היורד לה על אחת כמה וכמה, דברי רבי מאיר. 
אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא לא קיבל עליו חוניו, שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה, 
כל הרואה אותו אומר: זה הוא זה הוא, 
הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים, 
שנאמר: +ישעיהו י"ט+ (והיה) ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה', 

1.
הגמרא קובעת שמשנתנו היא כדעת רבי יהודה בברייתא.

1.2
צריך לגרוס "תנן" ולא "תניא" כי מדובר על משנתנו.
"תנן כמאן דאמר" - 7 מופעים בש"ס
"תניא כמאן דאמר" - 8 מופעים בש"ס כולל ה"טעות" בסוגייתנו

2.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יד הלכה ז:

כבר ביארנו שהעושה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנות אינו כבית ע"ז והאומר הרי עלי עולה שאקריבנה במקדש והקריבה בבית זה לא יצא, שאקריבנה בבית זה והקריבה במקדש יצא, ואם הקריבה באותו הבית יצא, הרי הוא כמי שנדר עולה על מנת שלא יתחייב באחריותה וענוש כרת על העליתה בחוץ, וכן אם אמר הריני נזיר על מנת שאגלח בבית זה, אם גלח שם יצא, הרי הוא כמי שנדר לצער עצמו והרי ציער עצמו ואינה נזירות.

הגמרא מציינת שמשנתנו סוברת כדעת רבי יהודה בברייתא נגד תנא קמא, ולכן כך פסק רמב"ם!

2.1
מתאים בודאי לדעת הרדב"ז, הלכות ביאת מקדש, פרק ט הלכה יד, שאומר שהתנא קמא בברייתא הוא רבי מאיר, והכלל הוא, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר.

3.
לכאורה, ברור שהלכה תהיה כמשנתנו, מפני שעדיפה משנה על פני ברייתא.

4.
גם מתאים אם נאמר שהעיקרון שהלכה כרבי יהודה גם נגד תנא קמא - גם אם לא ברור שמדובר ברבי מאיר [בברייתא? במשנה?].

5.
ואם נאמר, שהכלל הוא שהלכה כתנא קמא נגד רבי יהודה, הרי שניתן לומר שתקף כאן הכלל שסתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה.

6.
ואולי, גם אם נאמר שאמנם כן תקף כאן הכלל שסתם משנה ומחלוקת בברייתא - אין הלכה כסתם משנה, הרי שכאן כן הלכה כסתם משנה מכיון שכך מנסח "עורך הגמרא" - "תנן כמאן דאמר" - כך הוא פוסק.

7.
ואולי בכלל לא תקפים כאן בכלל כללי הפסיקה השונים מפני שמדובר בעניינים של עובדות היסטוריות.