הבנת המקורות / רפי זברגר

מנחות קז ע"א

הקדמה

למדנו בסוף הפרק הקודם כי מותר לנדב קרבן יין (לפי כולי עלמא), וגם קרבן שמן (לפי רבי טרפון). 
במשנה הראשונה בדף שלנו אנו לומדים מה הדין אם הנודר לא פירש את כמות היין או השמן שנדב. 
 

הנושא

1. הרי עלי יין - לא יפחות משלשה לוגין.
למדנו בפרקים הקודמים את שיעורי היין והשמן בכל סוג קרבן. למדנו כי הקרבן עם הכמות הקטנה ביותר של שמן ויין הוא הכבש, אשר יש לצרף לו רביעית ההין, שהם שלושה לוגים. לאור זאת פוסקת המשנה, כי אם לא הגדיר את כמות היין שנדב בקרבן נדבה של יין, הרי עליו להביא שלושה לוגין - הכמות הקטנה ביותר של נסכים.
2. שמן - לא יפחות מלוג, רבי אומר: שלשה לוגין.
אם נדב שמן (לשיטת רבי טרפון, כאמור בהקדמה) ולא הזכיר את הכמות, באנו למחלוקת תנאים:
תנא קמא – לוג, כמו כמות השמן והיין של מנחת נדבה (ללא הבאת בהמה).
רבי – שלושה לוגים, כמות מינימלית של מנחת נסכים הבאה עם בהמה, כפי שהסברנו במנחת יין לעיל.
3. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי - יביא כיום מרובה.
הנודר שמן או יין אומר כי הוא פירש בשעת הנדר את הכמות אותה נדר, אך אינו זוכר מהי אותה כמות.
אומרת המשנה, כי יש להביא כמות מקסימלית המובאת באחד מימי השנה.
הגמרא מפרשת כי מדובר ביום ראשון של סוכות, בו מביאים: שלושה עשר פרים, ארבע עשר כבשים ושני אלים – כל זאת לכבוד יום ראשון בסוכות. בנוסף לכך מביאים: שני כבשים של מוסף שבת, ושני כבשים של קרבן תמיד, בקר וערב. סך הכול יש להביא מאה וארבעים לוגים (13X6 לפרים, 18X3 לכל הכבשים, 2X4 לאילים).
לכאורה יש סתירה בין שתי ההלכות הראשונות להלכה השלישית. שהרי אמרנו בשתי ההלכות הראשונות כי אם לא פירש כמות הלוגים שצריך להביא, הרי שיש להביא את הכמות הקטנה ביותר (שלושה לוגין של כבש), ובהלכה האחרונה למדנו כי יש להביא כמות כמו היום בשנה בו מביאים את הכמות הגדולה ביותר.
אם כן, האם צריך להביא את המינימום כמו ברישא, או את המקסימום כמו בסיפא?
כדי ליישב זאת, נתאר את הדיון בגמרא למקורות הדינים במשנה:
א. תנו רבנן (במדבר ט''ו, י''ג): כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה, לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לה' - מלמד שמתנדבין יין. וכמה? שלשה לוגין...
הגמרא לומדת מפסוק כי ניתן לנדב יין. והכמות נלמדת כנראה מתוך העיקרון של ''תפשת מועט תפשת''. שכן, אנו צריכים לפרש את הפסוק בתורה, המלמד כי ניתן לנדוב יין ושמן, ואז קובעים כי יש לתת ''שיעור הקטן ביותר הראוי לנסכים'' (רש''י).
ב. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי - יביא כיום מרובה - תנא: כיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת.
כאן הגמרא רק מסבירה כי היום המרובה ביותר הוא יום ראשון של סוכות, אך לא מביאה פסוק שיהווה מקור לדין זה.
אם כן, לדין הראשון יש מקור מן התורה, ועליו אנו מפעילים את הכלל של ''תפשת מועט תפשת''. לעומת המקרה השני, בו אנו מסתפקים מה הייתה כוונת הנודר, וכדי לצאת ידי ספק, אנו מחייבים להביא את הכמות הגדולה ביותר שיכולה להיות. 
 

מהו המסר?

ראינו היום כי שני מקורות שונים מביאים אותנו למסקנות הפוכות. הדבר מלמד אותנו לבחון כל שאלה וכל נושא לגופו של עניין. להבין היטב מה המקור ולפי זה להסיק מסקנות, ולהבין תובנות נוספות.
עיקרון זה נכון גם בדיונים ובוויכוחים המתנהלים חדשות לבקרים. בדרך כלל, אנשים כלל לא מקשיבים לזולת, ואם בכל אופן כן מקשיבים, לא תמיד מבינים את שורש ומקור דעתם.
אם אמנם נעשה זאת, נקשיב, נלמד ונבין את דעת הזולת, הרי שבהחלט ייתכן כי בהרבה מקרים אף נוכל להסכים לדעתם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]