הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנא קמא ורבי יהודה

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות קה ע"א

הרי עלי מנחה - יביא איזהו שירצה [וכו']. תנא: הואיל ופתח בו הכתוב תחלה. אלא מעתה, האומר הרי עלי עולה - יביא בן בקר הואיל ופתח בו הכתוב
תחלה, מן הצאן - יביא כבש הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, מן העוף - יביא תורים הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, אלמה תנן: הרי עלי עולה - יביא כבש, רבי אלעזר בן עזריה אומר: תור או בן יונה, ולא פליג רבי יהודה!
אלא מאי מיוחדת שבמנחות? דלית ליה שם לווי. והא תנא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה קאמר!
הכי קאמר: איזהו מנחה מיוחדת שבמנחות דלית ליה שם לווי? זו שפתח בו הכתוב תחלה.
פשיטא, מנחת הסולת קאמר! סימנא בעלמא.

1.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יז, הלכה ה:

האומר הרי עלי מנחה, יביא אחת מחמשת מיני מנחות הבאות בנדר ונדבה, אמר הרי עלי מנחות יביא שני (מיני) מנחות מחמשתן, אמר הרי עלי מין מנחות יביא שני מנחות ממין אחד, הרי עלי מיני מנחות יביא שתי מנחות משני מינים, וכן אם אמר מיני מנחה יביא שני מינין, קבע נדרו במין מהן ושכחו מביא חמשתן.

הרמב"ם פסק כתנא קמא במשנה [וראה "מתיבתא", הערה ו].

2.
משנה למלך הלכות מעשה הקרבנות פרק יז, הלכה ה:

האומר הרי עלי מנחה וכו'. בריש פי"ג דמנחות תנן הרי עלי מנחה יביא איזו שירצה ר' יהודה אומר יביא מנחת הסלת שהיא מיוחדת שבמנחות ע"כ. ורבינו פסק כתנא קמא וכ"כ רבינו עובדיה ז"ל דאין הלכה כר' יהודה

ומתאים לכלל המקובל שהלכה כתנא קמא נגד תנא יחיד שחולק עליו.

3.
המשך:

ואף שרש"י ז"ל כתב בפירוש התורה עלה דקרא דסלת יהיה קרבנו האומר הרי עלי מנחה סתם מביא מנחת סלת שהיא הראשונה שבמנחות ע"כ. אלמא דשנה משנתו כר' יהודה כבר הוקשה זה להרא"ם וכתב ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה אלא כחכמים שאמרו מביא מאיזו שירצה אעפ"כ פירש המקרא הזה על דעתו להיותו קרוב לפשוטו של מקרא וכבר פירשנו פעמים רבות שהרב לא יכוין בפירוש החומש אלא זה עכ"ד.

הוא מציין שרש"י על התורה מפרש כרבי יהודה - ובניגוד להלכה - כי מתאים יותר לפשוטו של מקרא.

4.

אך ראיתי לסמ"ג במצות עשה סי' קפ"ו שכתב וז"ל סלת יהיה קרבנו האומר הרי עלי מנחה סתם מביא מנחת סלת שהיא ראשונה לכל המנחות ע"כ, ולא ידעתי למה שנה משנתו כרבי יהודה וצ"ע...

הוא מקשה על הסמ"ג שפסק כרבי יהודה.

5.
הנימוק לפסק כ"תנא קמא" הוא ש"תנא קמא" נחשב כ"רבים" והלכה כרבים נגד יחיד – רבי יהודה.

6.
ואולי ההסבר לשיטת הסמ"ג שפוסק כרבי יהודה הוא, שבכך שהגמרא מאריכה בהסבר שיטתו של רבי יהודה, משמע שהיא פוסקת כמותו, על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

7.
והרמב"ם שכן פוסק כתנא קמא נגד רבי יהודה יסבור, שאמנם הגמרא מנמקת את דינו של רבי יהודה, אבל אין לזה משקל של "שקיל וטרי אליביה" שמתאים לסוגיה שיש בה ממש דיון של משא ומתן, קושיות ותירוצים אודות דעה מסויימת.