מודה בטעות / רפי זברגר

מנחות קב ע"ב

הקדמה

המשנה הראשונה בפרק עסקה בדיני פדיון קדשים. המשנה בדף שלנו עוסקת במקרים שהביא בפועל קרבן שונה מהקרבן שהתחייב להביא. 
 

הנושא

1. האומר הרי עלי במחבת, והביא במרחשת, במרחשת, והביא במחבת - מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא.
מחבת ומרחשת הינם שני סוגי מנחות, כפי שהסברנו בגמרא לעיל. מחבת הינו כלי שטוח והמנחה המטוגנת בו יוצאת קשה, לעומת מרחשת שהינו כלי עמוק, והשמן הרב שיש בו גורם למנחה להיות רכה. 
אם נדר להביא מסוג אחד והביא מסוג שני, הרי המנחה כשרה, שכן אנו מניחים שהביא מנחה זו כנדבה, אבל בכל אופן חייב להביא מנחה נוספת, כפי שנדר מלכתחילה, כדי לצאת ידי חובת נדרו המפורשת. 
2. זו להביא במחבת והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת - הרי זו פסולה.
אבל אם הוסיף בנדרו את המילה ''זו'', הרי שהתכוון רק למנחה מסוימת אותה נדר, לכן המנחה השונה תהיה פסולה. 
3. האומר הרי עלי שני עשרונות להביא בכלי אחד והביא בשני כלים, בשני כלים והביא בכלי אחד - מה שהביא הביא, וידי חובתו לא יצא.
ניתן להביא מנחה בכלי אחד עד שישים עשרונים, יותר מכך – אין נבללים יפה ופסול. במקרה זה דנה המשנה שהנודר להביא מנחה, אמר שיביא שני עשרונים בכלי אחד, אך בפועל הביא שני כלים, או להיפך: נדב שיביא בשני כלים והביא בכלי אחד. גם פה אנו פוסקים כמו בדין הראשון, שהמנחה כשרה, כיוון שכנראה הביא מנחה זו כנדבה. אך לא יצא ידי חובת המנחה שנידב, כיוון שלא הביא את המנחה שנדב. 
4. אלו בכלי אחד והביא בשני כלים, בשני כלים והביא בכלי אחד - הרי אלו פסולין.
גם כאן, אם הוסיף מילה ''אלו'' ביחס לכלים, ובכך התכוון לומר כי הוא מעוניין להביא רק את מה שנדב ולא משהו אחר – במקרה זה המנחה פסולה. 
5. הרי עלי שני עשרונות להביא בכלי אחד והביא בשני כלים, אמרו לו: בכלי אחד נדרת, הקריבן בשני כלים -פסולין, בכלי אחד - כשרין.
בשני המקרים האחרונים אנו חוזרים למקרה השלישי, בו נדב להביא בכלי אחד והביא בשני כלים (המקרה ההפוך ידון בסעיף הבא), אבל כאן הזכירו ואמרו לו אנשים בסביבתו, שהוא נדב להביא בכלי אחד. כאן, אם בכל אופן השאיר את המצב והביא בשני כלים – הרי המנחות פסולות. שכן, אי התייחסותו לאנשים שהזכירו לו מה נדב, מלמד אותנו, כי התכוון להקריב את המנחה המקורית ולא מנחת נדבה אחרת, ומכיוון שלא הביא את מה שנדב – מנחתו פסולה. אך אם שמע לאנשים, שינה משני כלים לכלי אחד – הרי בעצם חזר לכוונתו הראשונית, וכך אמנם הקריב ולכן המנחה כשרה. 
6. הרי עלי שני עשרונות להביא בשני כלים והביא בכלי אחד, אמרו לו בשני כלים נדרת, הקריבן בשני כלים -כשרין. נתנו לכלי אחד - כשתי מנחות שנתערבו.
בדומה למקרה הקודם, גם במקרה ההפוך: אם נדר להביא שני כלים, ובסופו של דבר הביא בכלי אחד. אם באו אנשים סביבו והזכירו לו כי נדר להביא בשני כלים והוא שמע להם, והחליף לשני כלים – המנחות תהיינה כשירות. אך אם לא שמע להם והשאיר רק כלי אחד (מלשון המשנה משמע, שהמנחות אמנם היו בכלי אחד אך מופרדים, ולאחר שאמרו לו, הוא צירף את שני המנחות להיות מנחה אחת בכלי אחד) – במקרה זה אנו לא פוסלים את המנחות אלא דנים אונתם כ''שתי מנחות שנתערבו'' שיש לקמוץ מכל אחת מהן קמיצה נפרדת. 
 

מהו המסר?

למדנו היום, כי טעות במנחה, שלאחר מכן אנשים אחרים מפנים תשומת לב לטעות, והאדם חוזר בו ומשנה לפי מה שהעירו לו, הרי שהפך את המנחה להיות כשרה לכל דבר. ואם אינו שמע, והמשיך בטעותו – המנחה פסולה.
ניתן לומר זאת גם על טעות בכל נושא אחר. כך שאם אדם שוגה במשהו, ולאחר מכן באים אנשים ומפנים את תשומת ליבו לטעות. הרי שאם חזר בו מטעותו – הדבר יהיה ''כשר'' ותקין. אך אם המשיך בטעותו – הרי שעשה מעשה לא תקין.
נלמד מכאן שני מסרים חשובים:
1. כל אדם יכול לטעות, ויותר מכך: אין אדם שאינו טועה. כמו שנהוג לומר: מי שלא עושה – לא טועה. השאלה היא כמובן, אין מתייחסים לטעות שלנו.
2. אם אמנם ''מוחל על כבודו'' ומוכן להודות בטעותו – הרי נוכל לומר כי ''לא קרה שום דבר''. טעות, טועים ומתקנים. זהו דרכו של עולם, ואין בכך כל בעיה. אך אם אדם עומד בסורו, לא מוכן להודות בטעותו, הרי שבמקרה זה אנו נגדיר את מעשהו כ''מעשה טעות'', עם כל המשמעויות הנובעות מכך.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]