דיוק וחידוש ברש"י

מנחות צה

עמוד א

רש"י קדשים נפסלים ביוצא. שאין להם קלעים ואעפ''כ המחנה קדוש וזבין ומצורעין משתלחין חוץ ממחיצתן מצורע חוץ למחנה ישראל והיו מהלכים בסוף מחנה כדאמר בברכות (דף נד.) את והב בסופה וזבין חוץ למחנה לויה:
רש"י כאן מביא מקור נוסף למצורע שמשתלח חוץ למחנה גם בשעת המסעות מדברי דרש, ורש"י גם כן רומז לזה בציון שם המסכתא "ברכות" שידוע שהיא מלאה בדברי דרש ואגדה, וצ"ל למה הביא זאת ולא מספיק הברייתות שמובאות בגמרא, ועוד דיקדק להביא זאת דווקא כאן ולא הביא זאת בסוגיות הדומות שהוזכרו המצורעים בעת המסעות במסכת זבחים דף סא ודף קטז,
בגמרא בברכות נאמר תנא את והב בסופה שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי עבדי להון נקירותא וטשו בהון אמרי כי חלפי ישראל הכא נקטלינון ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון ונחת דמייהו לנחלי ארנון כי אתו את והב חזו דמא דקא נפיק מביני טורי אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה היינו דכתיב {במדבר כא-טו} ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב.
והנה בתורה (במדבר כא פסוק יד) רש"י מפרש את הפסוק- עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהֹוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: על כן יאמר. על חניה זו ונסים שנעשו בה, יאמר בספר מלחמות ה', כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו את והב וגו : את והב. כמו את יהב, כמו שיאמר מן יעד ועד, כן יאמר מן יהב והב, והוי"ו יסוד הוא, כלומר את אשר יהב להם והרבה נסים בים סוף: ואת הנחלים ארנון. כשם שמספרים בנסי ים סוף, כך יש לספר בנסי נחלי ארנון, שאף כאן נעשו נסים גדולים. ומה הם הנסים:
רש"י עה"ת לא מזכיר כלל את הנאמר בברכות כי רש"י נמשך בפשט הפסוק כתרגום אונקלוס עַל כֵּן יִתְאַמַר בְּסִפְרָא קְרָבִין דַעֲבַד יְיָ עַל יַמָא דְסוּף וּגְבוּרָן דְעַל נַחֲלֵי אַרְנוֹן, ואונקלוס קיבל את כל תורתו מרבי אליעזר, ובסוגיא כאן בלבד הגמרא מקשה ורמינהי הוגללו הפרוכת הותרו הזבין ומצורעין ליכנס לשם ומתרצת הגמרא את הסתירה בין הברייתות אמר רב אשי לא קשיא הא ר' אליעזר הא רבנן דתניא רבי אליעזר אומר יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין תלמוד לומר {במדבר ה-ב} וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בשעה שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחין אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין, ע"כ לפי זה לדברי רבי אליעזר הפשט בפסוק כאונקלוס וכפי רש"י, אבל לרבנן שנשתלחו המצורעים אפשר לפרש כדרש הנ"ל וכן תירגם יונתן, (כעין זה איתא בצל"ח בברכות ועיין במהרש"א שם).