הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

חדא ועוד קאמר

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות קא ע"ב

רבי שמעון אומר: כולן אין מטמאין טומאת אוכלין, ומודה ר' שמעון בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לו שעת הכושר;
ואמר רב אסי אמר ר' יוחנן: מאי טעמא דר"ש? +ויקרא י"א+ מכל האוכל אשר יאכל, אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל, אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים, אינו קרוי אוכל, והא פיגל במנחה נמי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא.
אי הכי, בשר בחלב נמי תיפוק ליה דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא! דתניא, ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה, שנאמר: +דברים י"ד+ כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו, ולהלן הוא אומר: +שמות כ"ב+ ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה, אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה!
חדא ועוד קאמר, חדא, דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא; ועוד, לדידיה נמי היתה לו שעת הכושר.

1.
הגמרא יישבה את השאלה על רבי שמעון, ואמרה שאמנם יסוד השאלה נכון, והברייתא כתבה נימוק אחד מתוך 2 אפשריים. תרוץ כזה נקרא "חדא ועוד קאמר".

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רעז:

חדא ועוד קאמר, הדרך הוא שאינו אומר כן אלא על מתניתין או ברייתא
ומצאתי מחודש בפרק במה מדליקין [שבת דף דף כ"ו א'] דקאמר הכי על דברי אמורא דעלה דתניא שם ר' שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי קבעי תלמודא מאי טעמא ומהדר רבא מתוך שריחו נודף גזירה שמא יסתפק ממנו וא"ל אביי לימא מר מפני שהוא עף ומשני חדא ועוד קאמר חדא מפני שהוא עף ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו ע"כ הרי דאף באמורא מצינו כן והוא חידוש גדול דהא קי"ל דדרך האמורא לפרש:

כלומר, הסבר כזה של "חדא ועוד קאמר", דהיינו שהתנא מזכיר רק אפשרות אחת מבין שתי אפשרויות נאמר רק על דברי תנאים ולא על דברי אמוראים.

2.1
וזה מתאים לכלל היסודי שדרכם של התנאים לקצר, אולם האמוראים חייבים לפרט את דבריהם, ולכן אם אמורא אמר נימוק אחד יש לדייק, שהתכוון בפירוש דווקא לנימוק זה ולא לנימוק אחר.

2.2
אמנם ה"יד מלאכי" מוכיח, שלעיתים הביטוי הנ"ל שייך גם ביחס לאמוראים.

3.
בכל מקרה חשוב להדגיש, שהביטוי "חדא ועוד" משמעו ששני הנימוקים מסכימים זה עם זה ואין מחלוקת ביניהם.

4.
כמו כן יש אומרים [בספר "דברי סופרים", ערך "חדא ועוד קאמר", כרך ב, עמוד כ] שמשמעות הביטוי הנ"ל הוא שדווקא הטעם המפורש הוא אינו עיקר ההסבר [ודומה לעיקרון של "חיסורי מחסרא" – "דברי סופרים", שם].

5.
גם בסוגייתנו משמע שהטעם שלא נאמר בברייתא במפורש, והוא: "שהיתה לו שעת כושר" הוא ה"חשוב" יותר, כי הוא נצרך לבאר את הדין של שור הנסקל, עגלה ערופה, וציפורי מצורע, ראה "מתיבתא" הערה כ.