שונה ושווה יחדיו / רפי זברגר

מנחות פט ע"א-ע"ב

הקדמה

בהמשך למשניות הקודמות, בהן עסקנו בנושא מידות הלח, אשר חלקן היה לצורך נסכים, אנו ממשיכים במשנה בדף שלנו לדון במספר נושאים הקשורים לנסכים. 
 

הנושא

1. מערבין נסכי פרים בנסכי אילים.
ניתן לערב בין נסכי פרים לנסכי אילים. 
מנחת הפר מורכב משלשה עשרונים סולת וחצי הין, שהם ששה לוגים, של שמן ויין. היחס בין סולת ושמן (וגם יין) הוא 1:2. מנחת אילים מורכבת משני עשרונים ושלישית ההין שהם ארבעה לוגים יין ושמן. גם פה היחס הוא 1:2. 
הזהות ביחס בין שתי המנחות והנסכים הוא מקור הדין שלנו, המתיר לערב בין שני הנסכים והמנחות של פרים ואילים. 
2. נסכי כבשים בנסכי כבשים של יחיד בשל ציבור.
כל הנסכים של כבשים, גם כאלו של מוספי ציבור בלילתן שווה: עישרון סולת ורביעית ההין, שהם שלושה לוגים, של שמן ויין. היחס הוא 1:3, ולכן ניתן לערבב ביניהם. 
3. של יום בשל אמש.
למדנו בדף ט''ו: כי מביא אדם זבחו היום, ונסכיו מכאן עד עשרה ימים. לפי עיקרון זה, המתיר להפריד בין הקרבת קרבן לנסכיו, קבעה המשנה כי ניתן להביא נסכים של היום ביחד עם נסכים של אתמול. 
4. אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים.
לאור העיקרון אשר למדנו לעיל, קובעת המשנה כי אין לערבב מנחות של כבשים עם מנחות של פרים ואילים. 
הסיבה פשוטה וברורה: בכבשים היחס 1:3 לעומת פרים ואלים, שם היחס 1:2.
5. ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו – כשרים, אם עד שלא בלל – פסול.
ממשיכה המשנה ואומרת, כי אם הבלילה של כבשים הוכנה בנפרד מהבלילה של פרים או אילים, כל אחד לפי היחס שלו, ניתן בדיעבד לחבר בין הבלילות. אבל אם לא בללו לפני כן, אלא בללו מלכתחילה יחדיו – המנחות פסולות.
6. הכבש הבא עם העומר אע"פ שמנחתו כפולה לא היו נסכיו כפולים:
בעקבות "דיון יחסים" המתואר לעיל, מציינת המשנה שיש יוצא מן הכלל: מנחת קרבן העומר (כבש) מורכבת משני עשרונים, למרות זאת גם השמן המעורבב עם הסולת וגם היין של נסכי העומר אינו אלא שלשה לוגים. אם כן היחס של בקרבן העומר הינו: 2:3, ולא 1:3 כמו בשאר קרבנות הכבשים. 
 

מהו המסר?

נתמקד בהלכה הראשונה לעיל. לפי פשט המשנה ניתן לערבב בין שתי מנחות של שני קרבנות שונים (הגמרא משנה מעט, וקובעת כי מדובר רק בערבוב השיריים אשר נשארו לאחר הקרבת המנחות).
על פניו נראה דין תמוה, שהרי מדובר בשני קרבנות שונים, בהמות שונות (פר ואיל), ולכאורה אין שום קשר ואין שום אפשרות חיבור ביניהם. אך ב"בחינה עמוקה" יותר אנו מגלים, כי יחס מרכיבי המנחה זהה בין שני הקרבנות, ו"תגלית" זו מאפשרת לנו לערבב בין שני הקרבנות. ניתן לומר כי מדובר בשני קרבנות ''שונים אך שווים''. הקרבנות שונים מאוד, אך בכל אופן שווים בתכונת היחס בין המרכיבים שלהם.
מצב של ''שונה ושווה'' יחדיו קיים במערך החיים בתחומים שונים ומגוונים. נתמקד בתכונה זו ביחס לאנשים שונים, וביתר שאת בין שני ילדים (או יותר) במסגרת המשפחתית. עסקנו כבר בנושאים אלו בעבר, והזכרנו את הכלל הידוע ''חנוך לנער על פי דרכו''. כלומר, לכל אחד יש "מאפיינים" שונים, תכונות ייחודיות, אשר יש להתאים לכל אחד את הדרך החינוכית המתאימה לו.
היום אנו לומדים את "הכיוון השני". שני ילדים או שני אנשים, הנראים לכאורה שונים בתכלית, אך אם נבדוק ו''נחקור'' לעומק, לפעמים נגלה דווקא כי יש לשניהם מספר מרכיבים זהים, או לפחות דומים מאוד.
''תגלית'' זו יכולה לסייע לנו גם באופן החינוך והיחס לשניהם. "נחבר" ביניהם בתכונות ובמאפיינים השווים, נמצא את המחובר והשווה, ובכך ''נאחד כוחות'' בטיפולם ובחינוכם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]