הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"גמירי"; "אסמכתא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות צב ע"א
אמר רבינא: גמירי שתי סמיכות בצבור.
1.
כמה פרשנויות יש במפרשים לביטוי "גמירי". ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים סה-סו.
2.
רש"י [לעיל – מנחות - בדף סב ע"ב] מסביר שהכוונה ל"הלכה למשה מסיני".
3.
וכן משמע בתוס' ד"ה "גירסא", ושם מסביר שרבי יהודה סובר שאין "הלכה למשה מסיני" בנושא זה של "שתי סמיכות".
4.
וכן סובר השל"ה וה"הליכות עולם" שלשון "גמירי" הוא "הלכה למשה מסיני". "ילקוט ביאורים", שם, הערה טו.
5.
ויש בזה חידוש גדול, שיש כאן מחלוקת היסטורית האם משה רבנו מסר לעם ישראל דין זה בקביעה שנאמר לו בהר סיני.
6.
אפשר להסביר שמשמעות המושג "הלכה למשה מסיני" אינו עובדה היסטורית, שהלכה זו נמסרה ממש למשה באותם 40 יום שהיה על ההר, אלא הכוונה היא, שלמרות שלא ידוע מתי נוצרה הלכה זו אבל תוקפה הוא "כאילו" נאמרה למשה מסיני – דין תורה מחייב. לפי זה תיתכן מחלוקת האם אמנם יש הלכה כזאת אם לאו.
7.
הרמב"ם בפירוש המשנה כאן מפרש: "קבלה היא בידינו" ["דברי קבלה"?]. וראה ב"מתיבתא", הערה ח, שמביא מהרמב"ם עצמו בהלכות מעשה הקרבנות שאומר על דין זה "שדבר זה הלכה מפי משה רבינו", ומסביר ה"חוות יאיר" שאין כוונתו להלכה למשה מסיני.
7.1
וכן פעמים רבות הרמב"ם מפרש את הלשונות "גמירי" ו"הלכתא" לא כ"הלכה למשה מסיני" אלא כ"קבלה" ועוד [ראה "מתיבתא", הערה יא].
7.2
אולם לפעמים גם לפי הרמב"ם הלשון "גמירי" הכוונה ל"הלכה למשה מסיני" ["ילקוט ביאורים", שם, הערה יד].
7.3
ולפי הרמב"ם "הלכה למשה מסיני" ממש הוא רק כאשר הביטוי "הלכה למשה מסיני" נאמר בגמרא במפורש, או כשמופיע הביטוי "באמת אמרו..." ["ילקוט ביאורים", שם, הערה יג.]
8.
נראה לי שעדיין יש לבדוק ולחקור האם המחלוקות בעניין זה קשורות לדברים הנ"ל בסעיף 6. כלומר, ישנן הלכות שמשה רבנו מסרן ממש מפי הגבורה, וישנן הלכות שמשה רבנו בעצמו ומעצמו חידש הלכות – כפי סמכותו, ותוקפן מהתורה.
9.
יש אומרים ש"גמירי" – תוקפו מדרבנן. ומסיק ה"שדי חמד" ["ילקוט ביאורים", עמוד סו] שלעיתים "גמירי" הוא "הלכה לשמה מסיני" ופעמים הוא דין דרבנן.
10.
ונראה לי להוסיף, בהתאם לדברים בסעיף 6 לעיל. יש להבדיל בין מקור היסטורי לבין מקור תוקף וסמכות.
יתכן שגם דברים, שנאמרו ממש מאת ה' למשה בהר סיני יהיה להם תוקף "מדרבנן"! [שהרי ה' לא כתבם בתורה שבכתב] – ויתכן לתמוך בזה מדברי הריטב"א המפורסמים במסכת ראש השנה דף טז עמוד א [ומובא גם ב"ילקוט ביאורים", שם]:
10.1
חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף טז עמוד א [מתאים גם למושג "חיסורי מחסרא"]
"... ומשום הכי קתני ר"ע שאמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות זכרונות וכו' שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקב"ה שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת, ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכונת התורה לכך, ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר שזו דעת מינות הוא, אבל התורה (העידה) [העירה] בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו [ל]חכמים אם ירצו כמו שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ולפיכך תמצא החכמים נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם וכל תורה שבע"פ רמוזה בתורה שבכתב שהיא תמימה וח"ו שהיא חסירה כלום."
הריטב"א מדבר על דינים שנאמר עליהם שיש להם "אסמכתא" מפסוק. נראה לי שקל וחומר ניתן לומר כך גם על דברים שנאמר עליהם "גמירי" ואפילו "הלכה למשה מסיני". [הפרשנים מעירים שהרמב"ם כנראה חולק על הריטב"א.]
10.1.2
ועל פי זה [מובא ב"ילקוט ביאורים", שם], יש הבדל בין המושג "אסמכתא" למושג "גירסא". המושג "גירסא" בסוגייתנו משמעותו שעשו לדין דרבנן "סימן" מפסוק בתורה.
11.
רבינא מסר את ההלכה שנלמדה מ"גמירי" בסוגייתנו, והשאלה היא, כיצד יתכן שרבי יהודה – התנא – מסתמך על דברי "רבינא" המאוחר [אפילו אם מדובר ברבינא המוקדם שחי בתקופת רב יוסף]. אם "גמירי" פרושו "הלכה למשה מסיני" ממש, הרי שבאמת השאלה היא שאלה "חזקה", כיצד יתכן, שהלכה זו "התפרסמה" רק בימי רבינא.
11.1
אבל אם "גמירי" הוא דין דרבנן בהחלט יתכן שכבר רבי יהודה ידע זאת, אלא שכמו דינים רבים שנסמכו בש"ס על שמות חכמים שונים ובדורות שונים [על פי ההסבר שהלכה זו קשורה לשורש נשמתם – כהסבר השל"ה] כך גם ההלכה בסוגייתנו "נרשמה" על שמו של רבינא.
