טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים – אווז הבית
"... והכתיב ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח, עשרה בקר בראים ועשרה בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים! ... מאי ברבורים אבוסים? אמר רב: שאובסים אותן בעל כרחן. ושמואל אמר: שאבוסים ועומדים מאליהם" (בבא מציעא, פו ע"ב).
שם עברי: אווז הבית שם באנגלית: Domestic goose שם מדעי: Anser anser domesticus
שם נרדף במקורות: ברבורים? קאקי שם בשפות אחרות: ערבית - אוּז (إوز)
נושא מרכזי: מהם "ברבורים אבוסים"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על אווז הבית הקש/י כאן.
ה"ברבורים" מוזכרים במקרא פעם אחת בתיאור סעודותיו היומיות של המלך שלמה: "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלמה לְיוֹם אֶחָד שְׁלשִׁים כּר סלֶת וְשִׁשִּׁים כּר קָמַח. עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים" (מלכים א', ה ב'-ג'). בתחילה נמנו התבואות, לאחריהן הבהמות ולבסוף החיות והעופות. ברבורים אבוסים הם עופות שהלעיטו אותם במזון רב בכלי הנקרא אבוס. בקר מסוג זה נקרא"שור אבוס" כפי שנאמר בספר משלי (טו י"ז): "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בו". מפרש רש"י: "משור אבוס - שאובסין לו המאכל בפיו על כרחו כדי לפטמו וכן ברבורים אבוסים וכו'". על ההקבלה בין פיטום השור והברבורים ניתן ללמוד מתרגום יונתן: "עַסְרָא תוֹרִין דְפִטְמָא וְעַסְרִין תּוֹרִין דְרַעֲיָא וּמְאָה עָנָא בַּר מֵאַיָלִין וְטַבְיָן וְיַחְמוֹרִין וְעוֹפַיָא פַּטִימַיָא". הקבלה נוספת לתפקיד האבוס מובאת במצודת ציון: "וברברים אבוסים - עופות הבאים מארץ ברבריא והיו מפוטמות על האבוס והוא המקום המיוחד להאכילם ודוגמתו וחמור אבוס בעליו". בסוגייתנו אנו מוצאים מחלוקת האם מדובר בהאבסה כפויה או מרצון. שיטה שלישית להעלאת משקל העוף איננה בהאכלה מרובה אלא בחסכון באנרגייה: "ורבי יוחנן אמר: מביאין תור ממרעיתו בדלא אניס, ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא"(1). רש"י: "תור - שור. בדלא אניס - שלא עשה מלאכה. בדלא אניסא - בגידול אפרוחין". על בסיס עיקרון זה משמש גם סירוס כאמצעי להעלאת משקל עופות זכרים משום שהוא מונע השקעת אנרגיית העוף בפעילות שאין בה תועלת למגדל.
זהות הברבורים נתונה למחלוקת המפרשים והחוקרים. ברד"ק, למשל, אנו מוצאים שלוש הצעות זיהוי: "וברבורים אבוסים – תרגום יונתן ועופא פטימיא ולא פירש איזה עוף הם. ויש מפרשים כי הם העופות המסורסים כי הם שמנים מהאחרים, ובדברי רז"ל עוף הבא מברבריא נקראים ברבורים על שם מקומם". כוונתו למדרש קהלת רבה (וילנא, פרשה ב' ז'): "גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי ואומר (שם) וברבורים אבוסים, מה הוא וברבורים אבוסים? רבנן אמרי מיניא ברברייה, ר' ברכיה בש"ר יהודה עוף גדול היה ומעולה ומשובח והיה עולה ויושב על שלחנו בכל יום ויום, ומהיכן הוא בא מברברייה היה בא בכל יום".
למעשה ניתן לקבוע שהשם "ברבור" שניתן לעוף הנקרא בשם זה בימינו (Cygnus) (תמונה 1) מקורו בטעות משום שמדובר בחורפים נדירים ואין ראיות שהם נאכלו בעבר בארץ ישראל. ש. בודנהיימר(2) סבר ש"ברבורים" הם אווזים והגיע למסקנה זו בעזרת הוכחה עקיפה (אלימנציה) שבה שלל את האפשרות ש"ברבור" הוא עוף אחר. בסקירה מפורטת של ז. עמר ות. רוזמרין-זאב((3) מתוארת ההסטוריה של התקבעות שם זה בספרות העברית המתחדשת. לדעת מחברים אלו עד ראשית המאה התשע-עשרה הייתה הסכמה שמדובר בתרנגולים מפוטמים או באווזים. המקור, הראשון שנמצא על ידם, שבו מזוהה ה"ברבור" המקראי עם ה – Swan הוא ספרו של אוואלד(4) שציין בשנת 1847 בתיאור ההיסטוריה של עם ישראל כי הברבורים האבוסים של שלמה הםSchwane כלומר Swan. זיהוי זה הלך והשתרש והתקבל למשל גם על ידי לויזון בספרו "הזואולוגיה של התלמוד" שהיה ועודנו בעל השפעה על חוקרי הלשון העברית.
הצעות זיהוי ה"ברבור"
עופות מפוטמים
בתרגום יונתן אנו מוצאים שאין מדובר במין עוף מסויים אלא הכוונה לעופות באופן כללי וכך הבין מדבריו הרד"ק: "תרגום יונתן ועופא פטימיא ולא פירש איזה עוף הם וכו'". כך אנו מוצאים בתרגום השבעים שם נכתב "עופות מובחרים, מפוטמים" ובוולגטה "עופות מפוטמים" (avium altilium).
תרנגולת
רש"י זיהה את הברבור עם התרנגולת: "וברבורים אבוסים - יש מרבותינו אומרים תרנגולין פטומין". רמז לזיהוי זה הוא המעמד הגבוה שהעניק רבי יוחנן לתרנגולת: "אמר רבי יוחנן: מובחר שבבהמות שור, מובחר שבעופות תרנגולת. אמר אמימר: זגתא אוכמתא בי בטניתא, דמשתכחא ביני עצרי, דלא מציא פסיא קניא"(5) רש"י: "זגתא - תרנגולת. פטניתא - המפטמת בבית, לשון אחר: בטניתא - בעלת כרס. דמשתכחא בי עצורי - בין הגיתות, ואוכלת החרצנים. דלא מצי פסיא קניא - שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה". ניתן לאחד את זיהוי זה עם אחד מהפירושים שהביא הרד"ק: "וי"מ כי הם העופות המסורסים כי הם שמנים מהאחרים". פיטום עופות באמצעות סירוס היה מקובל בתקופת חז"ל(6) ובספרות הקלאסית הוא קשור לתרנגולים בלבד שנקראו Capon. פעולה זו מוכרת גם בימינו ומיועדת להגדלת משקל התרנגולים וקבלת בשר רך. האברבנאל (שם) פירש: "וברבורים אבוסים הם העופות השמנים המפוטמים על יד בן אדם בבית. וחכמים ז"ל אמרו שהם התרנגולים הנפרדים מן הנקבות הפטומים שהם שמנים מאד הנקראים קאפ"וניש". ייתכן גם שיחוס העופות ל"ברבריא" אינו רק לצורך ציון מקורם הגיאוגרפי אלא גם כדי להדגיש שמדובר בעופות שהובאו לשלמה כמנחה מנוכרים מחוץ לממלכת ישראל ומלאכת הסירוס לא נעשתה בארץ.
האפשרות ש"ברבורים" הם תרנגולים מפוטמים פחות סבירה משום שמעדויות שונות ניתן להסיק שעוף זה לא היה נפוץ בתקופת המקרא והוא שימש כחיית מחמד, להטלת ביצים(7) ולקרבות תרנגולים. רק בתקופה ההלניסטית-רומית הוא היה נפוץ בסל המזון של האדם כמקור לבשר. סכום הפרשנויות הקודמות מראה על הסכמה שמדובר בעופות מפוטמים באופן כללי או בעוף מסוים הוא התרנגולת. קיימת מחלוקת על אופן הפיטום האם היה על ידי האכלה כפויה או מרצון או באמצעות סירוס.
ה"ברבור" כאווז
על פי תרגומו של רבי סעדיה גאון לתנ"ך שמו המקראי של האווז הוא "ברבור" ואישוש לזיהוי זה אנו מוצאים בסוגייתנו: "מאי ברבורים אבוסים? אמר רב: שאבסים אותם בעל כרחם, ושמואל אמר: שמובסים ועומדים מאליהם" (בבא מציעא, פו ע"ב). מפרש רש"י: "שאובסין אותן בעל כרחן - תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה". מבחינת המציאות ההיסטורית מסתבר יותר שמדובר באווזים מפוטמים משום שקיימות עדויות ברורות מהעת העתיקה על האבסת אווזים, ובעיקר אווז הבית (Anser anser) (תמונה 3), שאינן קיימות לגבי ברבורים (Swans) ותרנגולות. בתיאורים גרפיים רבים (ציורים, תבליטים, לוחות שנהב ועוד) ממצרים העתיקה(8) למשל מקבר מררוכא בסקארה, ניתן לראות פיטום אווזים. לדעת א. וידימן(9) "מלבד הלחם, היו הדגים והאווזים המטוגנים עיקר המזון של כל הכתות במצרים העתיקה". ייתכן ונאכלו גם מיני בר כאווז אפור (אב המוצא של אווז הבית) (תמונה 4) ואווז לבן מצח (תמונה 2). כראיה לקביעה זו ניתן למצוא בכמות הגדולה של עצמות אווזים באתרים ארכיאולוגיים במצרים וסביבתה. בתחריט שן פיל ממגידו מהמאה ה – 9 לפנה"ס נראים חקלאים עם אווזים. מתחריט זה ניתן להסיק שבתקופת שלמה גידלו אווזים בארץ ישראל. לסכום ניתן לומר שלדעת רוב החוקרים ה"ברבור" הוא למעשה אווז או ברווז.
הצעות זיהוי נוספות
במחקר המודרני הועלו הצעות רבות לזיהוי ה"ברבורים" מהן משונות מאד. בודנהיימר מזכיר את דעתו של אונגנאד שרצה לקשר את השם ברבור לזאב בהסתמך על המלה האכדית ברברו שמשמעותה זאב. השערה זו אינה סבירה בעליל לאור כך שהזאב איננו כשר לאכילה ואין מאביסים אותו ואילו חז"ל מזהים את הברבור כעוף העולה על שולחן עשירים כפסיון והאווז. מ. דור מביא פירוש הקושר בין השם ברבור והעוף פניניה (תמונה 5) שמוצאו מברבריה. ("עוף הבא מברבריה")(10). על עוף שמוצאו בברבריה אנו לומדים במדרש (קהלת רבה, וילנא, ב'): "וברבורים אבוסים, מה הוא וברבורים אבוסים רבנן אמרי מיניא ברברייה, ר' ברכיה בש"ר יהודה עוף גדול היה ומעולה ומשובח והיה עולה ויושב על שלחנו בכל יום ויום, ומהיכן הוא בא מברברייה היה בא בכל יום". פירש הרב בנימין מוספיא ב"מוסף הערוך": "ברבריה היא מדינה באפריקי ומוריטניא מדינה אחרת סמוכה לה". זיהוי בלתי אפשרי נוסף הוא הברווז הידוע בשם "ברברי" (ברווז מוסקובי) (תמונה 6) משום שמוצאו מהעולם החדש ולא היה ידוע בתקופת המקרא וחז"ל. יש האוסרים אותו באכילה מטעם זה משום שאין לגביו מסורת(11).
(1) פירוש: וְר' יוֹחָנָן אָמַר: מְבִיאִין תּוֹר מִמַּרְעִיתוֹ [שור מהמרעה שלו] שמעולם לֹא אֲנִיס [נאנס לעבוד], וְתַרְנְגוֹלֶת מֵאַשְׁפָּתָהּ שלֹא אֲנִיסָא [נאנסה לגדל אפרוחים], ומהם היו מכינים את סעודת שלמה
(2) 'ברבורים אבוסים', לשוננו, ט"ו (תשט"ז), עמ' 145-146.
(3) 'ברבורים ותוכיים: שמות מוטעים שהתקבעו בעברית בת ימינו', לשוננו, פ (תשע"ח), עמ' 365 – 384.
(4) H H. Ewald, The History of Israel. J. E. Carpenter, III, London, 1878
(5) פירוש: אָמַר ר' יוֹחָנָן: מוּבְחָר שֶׁבַּבְּהֵמוֹת לענין אכילה שׁוֹר, מוּבְחָר שֶׁבָּעוֹפוֹת תַּרְנְגוֹלֶת. אָמַר אַמֵימָר: באיזו תרנגולת מדובר זָגְתָא אוּכָּמְתָא בֵּי בַּטְנִיתָא דְּמִשְׁתַּכְּחָא בֵּינֵי עָצְרֵי [תרנגולת שחורה בעלת כרס הנמצאת בין הגיתות], שיש לה אוכל מרובה, דְּלָא מַצְיָא פָּסְיָא קַנְיָא [שאיננה יכולה לפסוע כדי מרחק של קנה מרוב שומנה].
(6) אומנם חל איסור על סירוס בעלי חיים אך בדיעבד מותר לאוכלם בדומה לתוצרי כלאיים.
(7) השומרים קראו לתרנגולת "ציפור הביצים".
(8) ראו דוגמאות נוספות ז. עמר ות. רוזמרין-זאב (שם).
(9) על פי תרגומו של בודנהיימר.
(10) לא הצלחתי לאשר את הקשר בין הפנינייה לצפון אפריקה משום שהתפוצה הטבעית של פניניית הבר היא מדרום לסהרה. ייתכן והביות התבצע בברבריה.
(11) ראו עוד במאמר ז. עמר וא. זיבוטפסקי, "כשרות הברברי והמולרד", המעיין תשס"ד. לקריאה הקישו כאן.
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י", כרך 6 (עמ' 89-113).
פ.ש. בודנהיימר, 'ברבורים אבוסים', לשוננו, ט"ו (תשט"ז), עמ' 145-146.
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 125-127).
ז. עמר ות. רוזמרין-זאב, 'ברבורים ותוכיים: שמות מוטעים שהתקבעו בעברית בת ימינו', לשוננו, פ (תשע"ח), עמ' 365 – 384.
ויקיפדיה: ערך "אווז אפור".
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
