שלחן ומנורה
בבא בתרא כה ע"ב
"אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום".
(בראשית כד, סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ.
פירש רש"י על פי המדרש: "שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו".
בבית היהודי משכן השכינה כעין המקדש וכליו. כמו שדרש רבי עקיבא (מסכת סוטה דף יז ע"א) "איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן", כעין המקדש. ועל המשמח חתן ומחזק בכך את בנין ביתו, אמר רב נחמן בר יצחק במסכת ברכות דף ו ע"ב שהוא כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר: (ירמיהו לג, יא) [קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה...] כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה'. כלומר בית המקדש.
שמעון הצדיק היה אומר (מסכת אבות פרק א משנה ב) עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.
על שלשה דברים עומד הבית, ועליו מושתת העולם כולו.
על התורה – נר, כמנורה בדרום.
על העבודה – תפילה, כמזבח הקטורת, (תהלים קמא, ב) תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ.
ועל גמילות חסדים – עיסה, כשלחן בצפון. וכמבואר במסכת כתובות דף סז ע"ב: "הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא, אמרה ליה דביתהו: שקול כרעיך אותיב אכרעאי. חלש דעתיה, אמרה ליה: אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי". רש"י: "הנאתי מזומנת שאני מחלקת לחם ובשר ומלח אבל אתה נותן מעות לעניים והם טורחים וקונים סעודה".
וארון הברית, לפנַי ולפנים. (שיר השירים א, ד) הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ. (מסכת יומא דף נד ע"א) "אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה".
