הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כרוך ותני
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות פז ע"א
אין מביאין הליסטיון, ואם הביא - כשר. אין מביאין ישן, דברי רבי, וחכמים מכשירין. אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל, ואם הביא - פסול....
גמ'. אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן, ואם הביא - פסול. והא קתני רישא: אין מביאין את הליסטיון, ואם הביא - כשר! אמר רבינא: כרוך ותני.
רב אשי אמר: חוליא דשימשא לא מאיס, חוליא דפירא מאיס.
1.
במשנה:
אין מביאין הליסטיון,
ואם הביא - כשר.
אין מביאין ישן, דברי רבי, וחכמים מכשירין.
אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל,
ואם הביא - פסול.
2.
במשנה שלושה חלקים:
2.1
חלק א - רישא:
אין מביאין הליסטיון,
ואם הביא - כשר.
יין מתוק כשר בדיעבד
2.2
חלק ב - מציעתא:
אין מביאין ישן, דברי רבי, וחכמים מכשירין.
מחלוקת תנאים לגבי יין ישן
2.3
חלק ג - סיפא:
אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל,
ואם הביא - פסול.
רשימת סוגי יין שפסולים להבאת נסכים.
3
הגמרא מציגה סתירה בין שני חלקי המשנה. בתחילה - לעיל בסעיף 2.1 - נאמר שאם הביא יין "ליסטיון" [=יין מתוק מחמת השמש] – כשר, ואחר כך - בסעיף 2.3 - נאמר בהכללה שכל יין מתוק פסול.
4.
רבינא מתרץ "כרוך ותני".
5.
הסבר א:
שני המקרים הם למעשה מקרה אחד ודין אחד. לא גורסים ברישא "ואם הביא – כשר", ואז הדין בסיפא מהווה נימוק וסיכום לדין ברישא, כאילו כתוב כך: 'אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק ולא... ואם הביא – פסול'. – כך משמע מרש"י [כת"י].
והנוסח המתוקן של המשנה יהיה:
אין מביאין הליסטיון,
משפט שלא גורסים:
[ואם הביא - כשר. ]
אין מביאין ישן, דברי רבי, וחכמים מכשירין.
אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל,
ואם הביא - פסול.
[הערה: אמנם על שינוי כזה בנוסח המשנה מובא במה מקומות בש"ס הביטוי "סמי מכאן"]
5.1
אלא שקשה לחבר בין הרישא לסיפא ולכלול אותם לדין אחד כאשר יש באמצע את קטע ב - סעיף 2.2 - שמפריד ביניהם.
6.
אולם תוס' חולק ומסביר:
תוספות מסכת מנחות דף פז עמוד א:
כרוך ותני - להכשיר קאמר כדמוכח סוגיא דהמוכר פירות (ג"ז שם.) דהליסטיון כשר ואף על גב דאיצטריך ליה לתנא למיתני הליסטיון ומתוק לא משמע ליה לרבינא לחלק בין זה לזה.
והכוונה היא שהנוסח המתוקן במשנה הוא :
אין מביאין הליסטיון [ולא מתוק],
ואם הביא - כשר.
אין מביאין ישן, דברי רבי, וחכמים מכשירין.
אין מביאין (לא מתוק) ולא מעושן ולא מבושל,
ואם הביא - פסול.
כלומר, גוזרים את הביטוי "לא מתוק" מהסיפא ומשבצים אותו ברישא!
6.1
בפשטות, ההבדל ביניהם הוא: לפי רש"י מוחקים את "ואם הביא – כשר" מהרישא, ולפי תוס' מוחקים את "לא מתוק" מהסיפא.
7.
אולם לפי הסבר א קשה: הרי בין שני חלקי המשנה נמצא קטע נוסף: "אין מביאין ישן..." וכיצד אפשר לחבר בקשר ישיר את הרישא עם הסיפא "ולדלג" על המציעתא!
וראה ב"מתיבתא", הערה יב.
8.
יש לציין שלפי שני ההסברים [רש"י ותוס'] מדובר על תיקון גירסת המשנה על ידי רבינא בדומה לתיקון של "חיסורי מחסרא".
9.
וכך מובא בספר "בית אהרן", כרך ו, עמוד קמח: "יש "כרוך ותני" במקום 'חסורי מחסרא'.
9.1
כמו כן הוא מזכיר שלא מתאים כשצריך להוסיף לשון במשנה אלא "בתרי בבא" דעבדינן מינייהו חד בבא.
כנראה, שכוונתו היא ש"כרוך ותני" מתאים רק – כמו בסוגייתנו – כש"מחברים" שני חלקים במשנה.
9.1.1
ולגבי סוגייתנו הוא מביא שם בסעיף י, "ונראה שמגיה שם וכמו בחסורי מחסרא".
9.2
ונראה לומר, גם אם הגדרת הביטוי "כרוך ותני" דומה למשמעות הביטוי "חסורי מחסרא", בכל זאת יש הבדל:
9.2.1
"כרוך ותני" מחבר שני חלקים במשנה על ידי שמוחק מלים [לפי רש"י - לעיל בסעיף 5], ואילו הביטוי "חיסורי מחסרא" מתאים למקרים בהם התרוץ הוא על ידי הוספת מלים [או משפט שלם] למשנה [או לחלק ממנה]. - ומתאים להסבר ב' - תוס' - לעיל בסעיף 6.
10.
רב אשי מיישב באופן שונה את קושיית הגמרא לעיל בסעיף 3:
רב אשי אמר: חוליא דשימשא לא מאיס, חוליא דפירא מאיס.
הוא מיישב את הסתירה באופן שלא מחייב כלל שינוי גירסא אלא מדובר בשתי אוקימתות שונות.
הרישא מדברת במקרה שהמתיקות לא גורמת למיאוס היין ולכן "אם הביא כשר", ובסיפא מדובר שהמתיקות כן גורמת למיאוס היין, ולכן היין פסול אף בדיעבד.
11.
רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ו הלכה ט:
ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח: המתוק והמעושן והמבושל באש או בשמש או שנשתנה טעמו בבישול,
אבל יין שמחממין אותו בשמש ולא נתנה בו טעם בישול, וכן יין צמוקין ויין מגיתו שלא שהה ארבעים יום, ויין הדליות ויין כרם הנטוע בבית השלחין או בבית הזבלים, או יין גפנים שנזרע זרע ביניהן, או יין כרם שלא נעבד,
כל אלו היינות לא יביא לכתחלה ואם הביא כשר.
משמע, שפסק כרב אשי.
12.
ויש לעיין: רב אשי ורבינא חיו בסוף תקופת האמוראים. כיצד התייחסו החכמים הקדומים יותר לאותה סתירה במשנה שהגמרא דנה בה
13.
ההערה לעיל "חזקה" יותר לגבי הסברו של רבינא שאמר "כרוך ותני" וכפי ההסברים בדיוננו לעיל.
14.
ואולי אפשר לומר, שההסבר של רב אשי היה ידוע כבר בדורות הקודמים כי הוא הסבר "הגיוני", ואילו הסברו של רבינא - "כרוך ותני" - הוא הסבר מיוחד של רבינא שהיה בין עורכי הגמרא. ואולי עורכי הגמרא [רבינא ורב אשי] ערכו גם את הניסוח הסופי של המשניות כהשלמה לעריכתו של "רבי" - רבי יהודה הנשיא.
