האשה והאדמה
יומא עה ע"א
"תניא, אמר רבי יוסי: בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, מקניט את חבירו - יורד עמו לחייו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, קלל את הנחש - עולה לגג מזונותיו עמו, יורד למטה - מזונותיו עמו. קלל את כנען - אוכל מה שרבו אוכל, ושותה מה שרבו שותה. קלל את האשה - הכל רצין אחריה, קלל את האדמה - הכל ניזונין הימנה".
פירש המהרש"א בחידושי אגדות:
"קלל את הנחש עולה כו'. ר"ל דגם אחר שנתקלל ואין אוכל רק עפר, מזונותיו מצוין - עולה לגג כו'. וכן קלל את כנען שיהיה עבד לאחיו ואין לו כלום בלא רבו דמה שקנה עבד קנה רבו, מ"מ מזונותיו מצוין אצל רבו, והיינו כמ"ד שלא יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך. וכן באשה אשר קללתה ארבה עצבונך גם שהם טומאת נדה ולידה, מ"מ אין מרחיקין ממנה והכל רצין אחריה. וכן קלל האדמה קוץ ודרדר תצמיח וגו', מ"מ הכל ניזונין ממנה בזעת אפים וק"ל".
כלומר שדוקא בקללה עצמה טמונה הברכה.
בזה מבוארים דברי רב פפא במסכת יבמות דף סג ע"א: "קפוץ זבין ארעא, מתון נסיב איתתא". ופירש רש"י: "מתון נסיב איתתא - המתן עד שתבדוק מעשיה שלא תהא רעה וקנטרנית".
מכח הברכה שבקללה הכל רצין אחר האשה מה שאין כן באדמה, משום כך דוקא נחוצה זהירות שלא להמשך אחר הדחף הטבעי, אלא להמתין ולבדוק במתינות בנשיאת אשה, ולקפוץ על הזדמנות בקניית קרקע.
