סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

אלו הם החיים / רפי זברגר

מנחות פא ע"א-ע"ב

 

הקדמה

המשנה בדף שלנו ממשיכה לעסוק ביחס בין קרבן תודה ללחמי תודה. והפעם דנים בשאלה האם ניתן להביא קרבן ו/או לחם תודה מפירות מעשר שני, או שמא רק ממעות חולין. נזכיר כי פירות מעשר שני מופרשים בשנות אבד''ה (שנה ראשונה, שניה, רביעית וחמישית) של שנות השמיטה. מפרישים בשנים אלו עשירית מן הפירות אשר נשארו לאחר הפרשת תרומה גדולה (אחד חלקי חמישים, במידה בינונית), ולאחר הפרשת עשירית מן הפירות כמעשר ראשון הניתן ללוי.
פירות מעשר שני מועלים לירושלים ונאכלים בתוככי העיר בטהרה. אם כמות הפירות גדולה וקשה להעלותם לירושלים, ניתן לפדותם בכסף, ואת הכסף מעלים לירושלים, ושם קונים פירות ואוכלים בטהרה. 
 

הנושא

נפרט את ההלכות השונות המובאות במשנה:
1. האומר הרי עלי תודה - יביא היא ולחמה מן החולין.
אם קיבל על עצמו להביא קרבן תודה, הרי שחייב להביא גם את בהמת הקרבן, וגם את לחמי קרבן תודה מכסף חולין, לאור הכלל אשר נלמד בהמשך הגמרא: ''כל דבר שבחובה, אינו בא אלא מן החולין''.
2. תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר - יביא היא ולחמה מן החולין.
אם אמר במפורש כי הוא מתנדב להביא קרבן (בהמה) מכסף חולין, ואת החלות ממעשר, למרות זאת, עליו להביא גם את הקרבן וגם את החלות מן החולין. זאת לאור הכלל שלמדנו כבר במשנה הקודמת, כי החלות הינן טפלות לקרבן, ואם יש חובה להביא את הקרבן, הרי שיש חובה להביא גם את הלחם. ולאור הכלל שלמדנו בתחילת המשנה כי ''דבר שבחובה בא רק מן החולין'' יש להביא גם את החלות חולין. 
3. תודה מן המעשר ולחמה מן החולין - יביא.
ברגע שאדם נדב להביא את הקרבן מן המעשר, אין זה בגדר חובה, ולכן יכול להביא את הקרבן מן המעשר, ואת הלחם צריך להביא מן החולין כפי שפרט בנדרו, כיוון שבמקרה זה, הלחם אינו טפל לקרבן, ויש להביאו כפי שנדר, מן החולין.
4. היא ולחמה מן המעשר - יביא.
אם נדר להביא גם את הקרבן, וגם את החלות מן המעשר, הרי שהוא רשאי (לפי הסבר הגמרא) להביא את שניהם מן המעשר. אם מעוניין להביא את שניהם מן החולין, אין בעיה, ומותר.
5. ולא יביא מחיטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני:
המשנה מסכמת את כל ההלכות וקובעת כי כאשר מותר להביא ממעשר, אין הכוונה לקחת חיטים של מעשר שני, ולעשות מהם את לחמי התודה, אלא רק מכסף אשר התקבל בפדיון פירות מעשר שני. 
 

מהו המסר?

המקרה השני הוא היוצא דופן מבין כל המקרים, בכך שהאדם נדב משהו אחד, ואנו מחייבים אותו לנהוג באופן שונה.
הוא נדב להביא לחם מן המעשר, ואנו מחייבים אותו להביא לחם מן החולין. בשאר שלושת המקרים, הוא אכן מביא את מה שהוא נדב במפורש. הסיבה לעובדה זו הוסברה לעיל, אך בפועל, רצונותיו לא מולאו, ובהחלט ייתכן ''שהוא יהיה מאוכזב'' כי תכניותיו לא יצאו לפועל. אין ברירה, זאת ההלכה וכך עליו לנהוג.
המסר המעניין שניתן ללמוד מכך, כי בחיים לא הכול עובד כפי שאנו מתכננים וכפי שאנו רוצים ומבקשים שיקרה. יש מצבים, והם לא מעטים, בהם אנו חייבים לעשות ''דברים שלא כל כך בא לנו'', לנהוג באופן שאינו מתאים לאופי שלנו, למאווים שלנו ולדרך שאנו היינו רוצים ללכת בה. בכל אופן יש להכיר בעובדה כי ''אלו הם החיים'', ולפעמים אנו נפעל לא כפי שבאמת היינו רוצים לנהוג.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר