הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יוחנן ורבי אלעזר - כמי הלכה
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות פב ע"א
אמר ר' אמי: המתפיס מעות מעשר שני לשלמים - לא קנו שלמים; מאי טעמא? דלא אלימא קדושת השלמים למיחל אקדושת מעשר שני. מיתיבי: הלוקח חיה לזבחי שלמים ובהמה לבשר תאוה - לא יצא העור לחולין; לאו למימרא דקני שלמים! הא איתמר עלה, אמר רב: לא קני שלמים, ומאי לא יצא העור לחולין? הכי קאמר: אינו בתורת לצאת העור לחולין, מ"ט? אמר רבה: נעשה כלוקח שור לחרישה.
איתמר: המתפיס מעות מעשר שני לשלמים - ר' יוחנן אמר: קני, ר"א אומר: לא קני. ואליבא דר' יהודה דאמר: מעשר ממון הדיוט הוא - דכולי עלמא לא פליגי דקני, כי פליגי - אליבא דר' מאיר דאמר מעשר ממון גבוה הוא, מאן דאמר לא קני, כר' מאיר, ומאן דאמר קני, כיון דמעשר קרי ליה שלמים, כי מיתפסת ליה נמי תפיס. מיתיבי: המתפיס מעות מעשר שני לשלמים, כשהוא פודן מוסיף עליהם שני חומשין, אחד לקדש ואחד למעשר! מי סברת דברי הכל היא? הא מני? רבי יהודה היא
1.
מהסוגיה משמע שרבי אמי ורבי אלעזר סוברים: "המתפיס מעות מעשר שני לשלמים – לא קנו שלמים", ורבי יוחנן סובר שכן קנו שלמים.
1.1
יוצא, אפוא, שיש "רבים" נגד יחיד והלכה כמותם, וכך משמע מהרמב"ם ומה"כסף משנה":
2.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ז הלכה יט :
המתפיס מעות מעשר לשלמים לא קנו שלמים, שקדושת שלמים אינה חלה על קדושת מעשר, שהמעשר ממון גבוה הוא, ואין צריך לומר אם התפיס המעשר עצמן לשלמים שלא קנו שלמים.
3.
כסף משנה הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ז הלכה יט :
המתפיס מעות מעשר לשלמים וכו'. בס"פ התודה (דף פ"ב) פלוגתא דרבי יוחנן ורבי אלעזר ופסק כרבי אלעזר משום דרבי אמי סבר כוותיה ורבא נמי משמע דס"ל כוותיה:
משמע מה"כסף משנה" שרבי אמי סובר כרבי אלעזר.
4.
ומהר"י קורקוס מדגיש שבאופן עקרוני הלכה כרבי יוחנן נגד רבי אלעזר, ובסוגייתנו אין הלכה כרבי יוחנן מפני שרבי אמי ורבא לא סוברים כמותו, אלא כרבי אלעזר.
4.1
הנ"ל מבוסס על הכלל הכללי, שהכלל "יחיד ורבים הלכה כרבים" גובר על כלל ספציפי שקובע כמי ההלכה במחלוקת בין שני חכמים.
5.
אטלס עץ חיים:
" רבי אמי אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי. שם אביו נתן (גיטין מ"ד ע"א).
היה בבבל (מו"ק כ"ה ע"א) ויתכן לומר ששם היה מתלמידיו הקטנים של ר"ה (שם), וגם כשהיו הוא וחברו רבי אסי "כהני חשיבי דארעא ישראל", היו כפופים לרב הונא (מגילה ב"ב ע"א) מסך בשם רב (נדרים מ' ע"ב).
בארץ ישראל היה תלמידו המובהק של רבי יוחנן (חולין דף קי"א ע"ב), וכן קיבל עוד מר' אושעיא (ירו', שבת פ"ג ה"א).
חברו המובהק היה רבי אסי ונסמכו יחד ונזכרים תדיר יחד (כתובות "'ז ע"א), ועליהם אמרו "דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי" (סנהדרין "'ז ע"ב). ואח"כ היה ראש הדור, כדמצינו: "מיני אמי בר נתן תצא תורה לכל ישראל" (גיטין מ"ד ע"א).
עמד בראש ישיבת טבריה אחרי פטירת רבי יוחנן ("אגרת רב שרירא גאון"). בין תלמידיו היו ר"ז (חולין פ"ו ע"ב).
וגם רב חסדא אמר: "הא מילתא מגברא רבה שמיע לי ומנו רבי אמי" (יבמות כ"א ע"ב). האריך ימים עד ימי רבא ששלח
לשאול ממנו (גיטין מ"ג ע"ב). "
וראה גם ב"סדר הדורות", כרך ב, עמוד קלד [על "רבי אמי" ועל "רב אמי"].
6.
נשאלת השאלה: אם רבי אמי היה תלמידו המובהק של רבי יוחנן, כיצד בסוגייתנו הוא חולק עליו?
7.
כמו כן יש להקשות: מדוע הגמרא מביאה את דברי רבי אמי לפני שהיא מביאה את מחלוקת רבי יוחנן ורבי אלעזר, הרי הם קדמו לרבי אמי!
7.1
על זה אולי ניתן לענות כך: הסוגיה של רבי יוחנן ורבי אלעזר נכתבה אחרי דברי רבי אמי מפני שהגמרא מרחיבה אודותיה את הדיון.
8.
ויש להסביר: אם רבי אמי לא יכול לחלוק על רבי יוחנן לכן הוסבר לעיל בפוסקים שגם רבא [בדפוסינו כתוב "רבה"] סובר כרבי אמי, ולכן נקבעה כך ההלכה, מפני שהלכה כ"בתראי".
9.
ויש להעיר שהמהר"י קורקוס מוכיח שרבא [רבה?] סובר כרבי אמי מפני שהוא מפרש את הברייתא שממנה הקשו על רבי אמי.
9.1
וחשוב להדגיש: רבא לא מתרץ את הקושיה על רבי אמי, הוא רק מביא נימוק להסבר המיוחד בברייתא שהובא כתרוץ לקושיה על רבי אמי. ממשע מדבריו שגם "מהלך" כזה מוגדר כ"מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
10.
כמו כן ניתן לומר שרבי אמי רשאי לחלוק על רבי יוחנן שהיה רבו, מפני שלא נחלק עימו בפניו [ראה מה שכתבנו לעיל על מנחות דף עח], אלא אמר את דבריו בבית המדרש שלו, ולכן הגמרא הביאה את דבריו לפני ה"איתמר...", כדי להדגיש שרבי אמי לא אמר את דבריו בהקשר לדיון בין רבי יוחנן ורבי אלעזר.
