ישיבה לקשישים / חנן חריף

יומא כח ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

דוגמא הפוכה, בה הועדף השימוש המקראי על פני התלמודי הוא במילה 'זקן': "אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה" (דף כח ע"ב). התלמוד רואה את המילה 'זקן' במשמעות של 'חכם' – נוטריקון "זה קנה חכמה" (ראה קידושין לב ע"ב), ולא כבלשון המקרא ובלשוננו – במשמעות של קשיש, בא בימים. אין זה אומר כי התלמוד שולל את המשמעות המקורית של המילה, שהרי גם בשפות ובתרבויות אחרות קיים כפל המשמעות של זקן-חכם. כך, למשל, היה הסנאט הרומי מושב ה 'Senex' – הזקנים, ה'גרוסיה' מועצת הזקנים היוונית שהורכבה מ28 זקנים מעל גיל 60 והשתתפה בניהול הפוליס, וכמובן – גם "זקני ישראל", ששימשו בתפקיד דומה. הישיבה, לפיכך, היא על פי התלמוד 'בית הזקנים' היהודי מימי האבות ועד היום.