טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
המנמר שדה ושייר בו קלחים לחים – נמר
"דתנן: המנמר שדה ושייר בו קלחים לחים, רבי עקיבא אומר: פאה לכל אחד ואחד, וחכמים אומרים: מאחד על הכל" (מנחות, עא ע"ב).
שם עברי: נמר שם באנגלית: Leopard שם מדעי: Panthera pardus
שם בשפות אחרות: ערבית – נמר (نمر)
הנושא המרכזי: מהו פירוש הפועל "מנמר"?
כל המפרשים והמתרגמים החל מהשבעים ועד היום מזהים את הנמר כמין Panthera pardus (תמונות 1-3). העובדה שהנמר משמש כסמל לתכונות המוכרות לנו במין הנקרא בשם זה בימינו עשויה לתמוך במסורת זיהוי זו. למשל, בירמיהו (יג כ"ג) אנו מוצאים: "הֲיַהֲפךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרתָיו גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ". מפרש רש"י: "ונמר - ליאפר"ט בלעז. חברבורותיו - הנמר מנומר הוא והם החברבורות טק"ש בלעז ואי אפשר שיהפכו". "ליאפר"ט" הוא ה – Leopard כלומר הנמר. הסבר למשמעות "חברבורות" אנו מוצאים ב"מצודת ציון": "חברברתיו - ענין כתמים וכן חבורה תחת חבורה (שמות כא) כי במקום המכה נראה כעין כתם". כפי שניתן לראות בתמונה 4 גם פרוות הברדלס, קרוב משפחתו של הנמר, מנומרת (בכתמים כהים). מ. דור הציע שהשם "נמר" כלל בתוכו גם את הברדלס כפי שהדבר קיים ביוונית, ערבית ושפות נוספות(1). במבט שטחי אכן הברדלס והנמר נראים דומים אם כי קיימים ביניהם הבדלים משמעותיים. הם שונים באורח החיים, בית הגידול, בדגם הצבע, במבנה הגוף ועוד. הברדלס בעל מבנה גוף "אתלטי" יותר (ראשו קטן ורגליו ארוכות יותר, גוו צר ועוד) כהתאמה לציד במרדפים מהירים הנערכים במישורים פתוחים. חברבורותיו הן נקודות כהות בלבד, בניגוד לחברבורות הנמר המורכבות מכתם צהוב המוקף בפסים כהים צרים.
ההשערה ש"נמר" הוא גם ברדלס עשוייה להסביר את מקור הגרסה במהדורות הנדפסות של פירוש הרמב"ם במשנה בפאה (פ"ג מ"ב). במשנה נאמר: "המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים רבי עקיבא אומר נותן פאה מכל אחד וכו'". רמב"ם: "מנמר – שיזרע מקומות מקומות מן השדה כדמות עור הנמר שהוא נקודות נקודות וכו'". תאור זה הולם היטב את הכתמים הכהים העגולים האחידים של הברדלס אך לא את של הנמר. בתרגומו של הרב קאפח אנו מוצאים: "מנמר - הוא הזורע מקומות מקומות, ודומה לנמר שהוא בהרות בהרות". ז. עמר (ערך "נמר") שינה מתרגום זה וכתב: "המנמר את שדהו – הוא הזורע טלאים טלאים ודומה לנמר (אלנמר) שהוא כתמים כתמים (למע למע). לדעתו בדימוי לנמר לא התכוון הרמב"ם לנקודות השחורות אלא למסגרת הבהירה(2) סביבן משום שפירוש המילה למע (لمع) הוא חלקי הצמחים שהחלו להתייבש ולהצהיב.
מפתיע לגלות שה"נמר" בגמרא איננו בהכרח בעל חיים. הגמרא בשבת (קז ע"ב) מדייקת מהפסוק בירמיהו מסקנה פתלוגית: "בעא מיניה לוי מרבי: מנין לחבורה שאינה חוזרת? דכתיב היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו. מאי חברברתיו, אילימא דקאי ריקמי ריקמי, האי ונמר חברברתיו? נמר גווניו מבעי ליה! אלא ככושי, מה עורו דכושי אינה חוזרת אף חבורה אינה חוזרת(3)". מפרש רש"י: "אילימא דקאי ריקמי ריקמי - ונמר ממש אמר קרא, שהוא מנומר בגוונים. אלא ככושי כו' - והאי נמר לשון תמורה היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כלומר: וימיר חבורת עורו לחזור לקדמותו, שלא יתקשה העור במקום המכה".
לכאורה יכולנו ללמוד מסוגייתנו על מאפיין נוסף של הנמר המוצג כאן כניגוד ל"כרוב" אלא שהמפרשים חלוקים בשאלה כיצד הוא מייצג גילוי עריות או ממזרות. המקנה מפרש את הדברים כפשוטם:
"בגמרא אני אמרתי יהיו ישראל חשובין לפני ככרוב וכו'. הנה על פי פשוטו יש לפרש מה דקאמר והם שמו עצמם כנמר מפני שהנמר הוא מנומר בחברבורות וכמו שאמר הכתוב היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו וגו' וכן ישראל כשהם מיוחסין הן מהודרין ושכינה שורה עליהם כמו שהיתה שכינה שורה בין הכרובים בבהמק"ד כמש"ה ודברתי אתך מבין שני הכרובי', אבל כשהן מעורבין בפסולין אינן מהודרין והם כנמר שהוא מנומר וכמ"ש חז"ל פ' לולב הגזול מנומר פסול מפני שאינו מהודר,
רש"י מפרש: "ככרוב - קדושים ככרובי הקדש כחיות הקדש דכתיב ביה (יחזקאל י) פני הכרוב. כנמר - כחיה זו שאינה מקפדת בזוג חבירתה". לדעת רש"י הנמר הוא סמל לאי נאמנות זוגית העומד בניגוד לחיי קדושה. המהרש"א בחידושי אגדות מרחיב בהסבר רש"י: "... ופרש"י כנמר כחיה שאינה מקפדת בזווג כו' ונראה דהכי פירושו: אני אמרתי שיהיו עושין רצוני ויהיו חשובים ככרוב שהיה במקדש שהיו דבוקים זה לזה כזכר ונקבה, כמו שדרשו בפסוק כמער איש ולויות וגו', והם לא שמו כן אלא כנמר שאינה מקפדת בכך כפרש"י ודו"ק". בדרך זו אם כי בזווית שונה כתב המקנה:
"... ויש עוד לפרש על דבר שאמרו לעיל דף מ"ט ע"ב דעשרה קבין עזות ירדו לעולם תשעה נטלו מישן וכו' שהעזות הוא סימן ממזרות, וכן כתבו התוס' בפ"ק דיבמות וכן פירש"י בברכות דף ט"ז ע"ב [ד"ה] ומעזות פנים שלא יוציאו עלי לעז ממזרות ע"ש והם שמו עצמם כנמר שהוא עז כמו שמצינו לענין קדושה הוי עז כנמר לעשות רצון אביך וכו'".
דברי רבי אבהו על פי פירוש זה עולים בקנה אחד עם הידוע למדע המודרני לאחר מחקר מאומץ ושימוש בטכנולוגיות גנטיקה מולקולארית חדישות. בתצפיות בנמרים בשבי ולאחר מכן גם בטבע התברר שזכרים מזדווגים עם נקבות רצפטיביות הנמצאות בסביבתם מבלי ליצור קשר קבוע. הנקבות מצידן מגלות מערכת רבייה פוליאנדרית (נקבה אחת בעלת כמה בני זוג)(4) המכונה בספרות המדעית בתואר "מופקרת" (promiscuous). התנהגות זו גורמת לכך שצאצאיה של הנקבה אינם בנים לאב משותף. התברר שב – 43% מההמלטות של יותר מגור אחד הצאצאים הם בנים של יותר מאשר זכר אחד. לדעת החוקרים יש להתנהגות זו יתרון משום שהיא ממקסמת (maximize) את השונות הגנטית בין הצאצאים. תופעה זו נמצאה גם בברדלס (בניגוד למשל לאריות) כאשר הנקבה מזדווגת עם מספר גדול ככל האפשר של זכרים.
הסבר ריאלי זה מייתר את הצעתו של הרש"ש על פי רע"ב: "והם שמו עצמם כנמר עפרש"י. ולמש"כ הרע"ב בפ"ה דאבות מ"כ דהנמר הוא בא מן חזיר היער ומן הלביאה והוא ממזר אתיא הכא כמין חומר במה שאמר כנמר". הסבר זה לדרך לידתו של הנמר אינו עולה בקנה אחד עם הידע המדעי המקובל משום שלא תתכן הכלאה בין מינים שונים ובוודאי לא בין מינים רחוקים כחזיר והאריה.
המקנה מפרש בדרכו של רש"י במסכת שבת (בניגוד לפירושו כאן) ש"נמר" איננו בעל חיים אלא "תמורה":
"ולולי פירוש רש"י ז"ל היה נראה ושמו את עצמן כנמר אין הכונה על חיה ששמה נמר, אלא כמו שדרשו חז"ל במס' שבת דף ק"ו ע"ב בקרא היהפוך כושי עורו ונמר וגו', דנמר אינו לשון חיה אלא לשון תמורה והנ' אינו משורש התיבה וכמו שפירש רש"י שם בד"ה אלא ככושי וכו' והאי נמר לשון תמורה וכו'. ולפי זה יש לפרש מה שאמרו חז"ל בחגיגה דף י"ב ע"ב בחיות הקודש: בתחילה אמר פני שור ואחר כך אמר פני כרוב. שהתפלל יחזקאל ואמר אין קטיגור נעשה סניגור ונהפך לכרוב, וזהו שאמר אני אמרתי שיהיו חשובין לפני ככרוב והם שמו את עצמן כדבר שנתחלף כלומר כשור שהיה בתחילה קודם שנהפך, והוא קטיגור שמזכיר עוון העגל שהיה בגילוי עריות, כמו שאמרו חז"ל ויקומו לצחק אין צחוק אלא גילוי עריות, ולפי"ז אתי שפיר דגם אימר דקרא היינו לשון חילוף".
לפי פירוש זה הפועל "נמר" רומז דווקא על השור כסמל לגילוי עריות.
 |
|
 |
|
תמונה 1. נמר - נקבה מניקה פסיפס ביהכנ"ס בעזה |
|
תמונה 2. נמר פרסי צילם: מויש יאול |
הרחבה
מ. דור מוכיח שהשם "נמר" כולל גם את הברדלס בעזרת פסוק בחבקוק (א ח'): "וקְלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב וכו'". מפרש "מצודת ציון": "מנמרים - שם חיה קלת המרוץ". הברדלס או בשמו האחר צ'יטה ידוע כבעל חיים מהיר ביותר. בריצתו הוא מסוגל להגיע למהירות מרבית של 110-120 קמ"ש. מאידך גיסא ה"נמר" בפסוק "... תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים" (שיר השירים, ד ח') מתייחס לנמר החי בין ההרים בניגוד לברדלס החי במישורים פתוחים. גם הפסוק בירמיהו (ה ו') מתאים יותר לנמר: "עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף וכו'". הנמר צד על ידי מארב בניגוד לברדלס המסתמך על מרדף מהיר. המישורים הפתוחים בהם חי הברדלס אינם מספקים מקומות מסתור המאפשרים מארב. בית הגידול ההררי של הנמר הציל אותו (ואת היעלים והשפנים) מהכחדה והוא שרד (אם כי בקושי) עד ימינו בניגוד לברדלס שנכחד.
לדעת מ. דור בפסוקים אחרים בהם התאור מתאים לשני המינים ברור שהכוונה לנמר שהיה שכיח הרבה יותר מהברדלס. ייתכן והפסוק "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ (ישעיהו, יא ו') רומז על הגדי כטרפו של הנמר. אמנם הנמר גדול מהזאב ולכן טרפו היה צריך להיות הכבש הגדול מהגדי אך לעומת זאת העיזים זריזות ובעלות כושר טיפוס על עצים שבו מצטיין גם הנמר. לחילופין מציע מ. דור שהגדי בפסוק הוא גדי יעלים שהם טרפו העיקרי של הנמר במדבר יהודה והנגב.
כאמור, המשנה באבות (ה כ') מייחסת לנמר "עזות" או אומץ בניגוד לגבורה של האריה: "יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וכו'". הנמר קטן מהאריה ועוצמתו פחותה אך הוא מגלה אומץ. מפרש בעל "תפארת ישראל" (יכין, שם) "... כנמר שלא ישוב מפני כל, אף שאינו חזק כל כך בטבעו". במשנה בבבא קמא (פ"א מ"ד) אנו לומדים על הנמר כמועד לטרוף אדם אך גם כניתן לאילוף: "הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין רבי אליעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין והנחש מועד לעולם וכו'". בעתונות מופיע דיווח על נמר אחד או שנים שטרפו בנפאל 15 בני אדם. לכתבה לחץ כאן.
(1) הוכחתו לכך מובאת ב"הרחבה".
(2) הכוונה בביטוי "מסגרת בהירה" היא לרקע הכללי הבהיר של הפרווה ולא לדגם הכתם עצמו משום שלפחות בנמר הפרסי החלק הצהוב הבהיר נמצא במרכז כשהוא מוקף בפסים שחורים.
(3) פירוש: בְּעָא מִינֵּיהּ [שאל ממנו] לֵוִי מֵרַבִּי: מִנַּיִן לְחַבּוּרָה שהיא מכה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת? אמר לו, דִּכְתִיב [שכן נאמר]: "הֲיַהֲפךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרתָיו" (ירמיהו יג, כג). ומסבירים: מַאי [מה פירוש] "חֲבַרְבֻּרתָיו"? אִילֵימָא דְּקָאֵי רִיקְמֵי רִיקְמֵי [אם תאמר שעומדים, שיש בו כתמי צבע בעור הנמר] זה לא יתכן, שכן הַאי [לשון זה] "וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרתָיו" אינו מתאים, אלא "נָמֵר גְּוָונָיו" מִבָּעֵי לֵיהּ [צריך היה לו לומר]! אֶלָּא, "חברבורותיו" משמעו חבורותיו פצעיו, וכַּכּוּשִׁי; מָה עוֹרוֹ של כּוּשִׁי אֵינָהּ חוֹזֶרֶת ומשתנה ללבן, אַף חַבּוּרָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת.
(4) ב-90% מהיונקים מערכת הרבייה המקובלת היא פוליגיניות כלומר זכר אחד מקיים קשר עם יותר מאשר נקבה אחת.
רשימת מקורות:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 63-64.
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 195.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
