שתיקה / רפי זברגר

מנחות עב ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם כי מצווה לקצור את קציר העומר בלילה, אך אם לא קצרו בלילה אלא ביום – כשר בדיעבד.
 

הנושא

מקשה הגמרא ממשנה במסכת מגילה (כ:) אשר מהווה סתירה לכאורה למשנה שלנו. וזהו לשון המשנה שם: 
כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטיר חלבים ואברים. זה הכלל: דבר שמצוותו כל היום - כשר כל היום, דבר שמצוותו בלילה - כשר כל הלילה.
הכלל הכתוב במשנה מדבר על מצוות הכשרות לעשייה דווקא בלילה, כמו מצוות קצירת העומר, ומצוות הקטרת חלבים ואיברים פנימיים של קרבנות בהמה (אשר יש להקריבן ולשרוף אותם על המזבח, וניתן לעשות זאת גם בלילה). המשנה קובעת כי ''מצוות של יום'', כמו מצוות שחיטה וזריקת דם של קרבנות, ניתן לעשותם במשך כל היום, ו''מצוות של לילה'', כמו הדוגמאות המפורטות לעיל, ניתן לעשותם במשך כל הלילה . 
מסיקה הגמרא מתוך כלל זה את המסקנה הבא: 
קתני לילה דומיא דיום, מה דיום - בלילה לא, אף דלילה - ביום נמי לא.
הלילה דומה ליום בנקודה נוספת: כמו שמצוות הנהוגות ביום, אינן יכולות להתבצע בלילה, שהרי לדוגמא: אסור לשחוט או לזרוק דם הקרבן בלילה, כך גם מצוות הנהוגות בלילה, תהיינה אסורות לביצוע ביום. 
מסקנה זו סותרת את הדין אשר למדנו לעיל, כי ניתן לקצור את העומר גם במשך היום, למרות שעיקר המצווה היא בלילה! 
מתרץ רבה: לא קשיא, הא רבי והא ר' אלעזר בר' שמעון.
סתירה בין המשניות היא בעצם מחלוקת בין תנאים. המשנה שלנו, אשר מתירה לקצור את העומר גם ביום, למרות שמצוותה בלילה, סוברת כמו רבי יהודה הנשיא, והמשנה במסכת מגילה סוברת כר' אלעזר, בנו של רבי שמעון.
מביאה הגמרא ברייתא ובה אנו מוצאים את מחלוקת התנאים: 
היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת, אם יש אחרת - אומר לו הבא אחרת תחתיה, ואם לאו - אומר לו: הוי פקח ושתוק, דברי רבי. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: בין כך ובין כך אומר לו: הוי פקח ושתוק, שכל העומר שנקצר שלא כמצותו פסול.
אם הקריבו את מנחת העומר, ותוך כדי כך נטמאה המנחה. פוסק רבי, כי יש להשתדל להביא מנחה חדשה, אף אם צריך לקצור את השעורים ולהכינם. אך אם אין אפשרות להביא מנחה אחרת במקומה – מקריבים מנחה זו, ומבקשים מן הכהן המקריבה לשתוק ולא לספר כי הקריבו מנחת עומר טמאה. סיבת בקשת השתיקה, כיוון שאנו חוששים שמא אנשים יראו זאת, ויבואו להקריב מנחה פרטית אחרת בטומאה – דבר הנאסר לחלוטין. 
רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון סובר, כי אין גם להשתדל ולנסות למצוא מנחה חילופית טהורה. סברת רבי אלעזר, כי אין לקצור ביום ששה עשר בניסן, ולכן לא יעזור שיקצרו היום תבואה חדשה, אלא מבקשים מן הכהן לשתוק בכל מקרה. 
אם כן, משנתנו סוברת כרבי יהודה הנשיא, כי ניתן לקצור עומר ביום, והמשנה במגילה סוברת כרבי אלעזר, האוסר לקצור עומר במשך היום. 
 

מהו המסר?

ההנחיה אשר למדנו היום, הקוראת לכהן ''להיות פיקח ולשתוק'' מלמדת אותנו כי לפעמים "יש להיות פקח'', לשתוק ולא לדבר. הסיבות לשתיקה יכולות להיות שונות ומגוונות. בברייתא לעיל צורך בשתיקה נבע מתוך חשש שאנשים יחשבו כי מותר להקריב מנחה טמאה. במקרים אחרים, שתיקה יכולה לנבוע מחשש לפגיעה בחבר או קרוב משפחה וכדו'.
לפעמים השתיקה הכרחית, כדי לא להוציא עין הרע, וכן הלאה על זה הדרך.
בנושא ''מעלת השתיקה'', אנו מכירים מספר כללים, כמו במסכת מגילה (י''ח, א'): ''מילה בסלע, שתוקי בתרי'', הקובע כי אם דיבור ''שווה'' סלע, הרי שתיקה ''שווה'' שני סלעים!
דוגמא נוספת לאמרת חז''ל בכיוון זה, כתובה במסכת אבות (א', י''ז): "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".
נשתדל לאמץ את ה"יכולת לשתוק", תכונה שאינה פשוטה כל כך ליישום. בד בבד נשתדל לדבר רק במקומות הנחוצים, ורק לדברים חיוביים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]