הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אימתי...
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות עא ע"א
מתני'. ... קוצר לשחת מאכיל לבהמה;
אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתחיל עד שלא הביא שליש:
רבי שמעון אומר: יקצור ויאכיל אף משהביא שליש...
1.
לגבי הביטוי "אימתי":
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כה עמוד א:
... והא אמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה - אינו אלא לפרש דברי חכמים.
רבי יוחנן אמר: אימתי - לפרש, ובמה - לחלוק.
ודכולי עלמא, אימתי לפרש הוא...
לפי כל האמוראים [ריב"ל ורבי יוחנן] שיטת רבי יהודה היא, שכשהוא משתמש בביטוי "אימתי..." כוונת רבי יהודה היא לפרש את דברי חכמים [או "תנא קמא"] שמובאים לפניו במשנה [בברייתא?] ולא בא לחלוק.
2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שא:
כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים, הכי איתא בס"פ חלון [דף] פ"ב א' בשם ריב"ל ור' יוחנן פליג עליה ואמר דאימתי הוא לפרש ובמה לחלוק ועד כאן לא פליג רבי יוחנן אלא בבמה אבל באימתי תרווייהו שוין דלפרש בא
עד כאן כאמור לעיל בסעיף 2.
2.1
ואע"ג דבפרק זה בורר [סנהדרין דף כ"ה א'] מוכח דרמי בר חמא אית ליה דאימתי דר"י בא לחלוק, וגם בפ"ק דגיטין [דף] ז' ב' איתא דר' ירמיה נמי הכי ס"ל
הוא מביא שיטת שני אמוראים אחרים שחולקים וסוברים שגם הביטוי "אימתי" בדברי רבי יהודה בא לחלוק על חכמים!
2.2
מ"מ כיון דריב"ל ור"י שוין באימתי דלפרושי אתא כוותייהו קיימא לן וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפרק מפנין ובכמה דוכתי ...
[כאן הוא מאריך מאד בבירור השיטות להלכה]
... יצא מן הכלל ללמד דכיון דהרי"ף והרמב"ם והרז"ה והתוספות ורבינו הגדול מוהריק"א והרדב"ז וספר אגודה פסקו כריב"ל דבין אימתי ובין במה דר"י לפרש דברי חכמים בא ואחריהם נמשכו הרב ב"ח והט"ז והדרישה ומהר"ש אלגאזי הכי נקטינן להלכה: "
בכל אופן, מסקנתו הכללית היא, שיש לקבוע כשיטת רבי יוחנן וריב"ל, כלעיל בסעיף 1.
3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שיא:
כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי הוא לפרש דברי חכמים,
דוקא נקט ר' יהודה למעט דר' יהודה אין, הא תנא אחרינא דאמר אימתי ובמה אינו נוהג זה הכלל מהר"ש אלגאזי ז"ל ביבין שמועה כלל תל"ט
וכוונתו מבוארת דלא בא לשלול דלא יתכן בשום תנא אחר אימתי שבא לפרש רק בר' יהודה שהרי מצינו בפרק ב' דכתובות דקתני אמר ר' אלעזר אימתי במקום שיש עוררין וכו' ופי' רשב"ם בבבא בתרא דף ל"א ב' דר' אלעזר לפרש בא לא לחלוק
רק רצונו הוא דבר' יהודה דווקא כל היכא דאשכחנא ביה דקאמר אימתי לעולם הוא לפרש משא"כ בשאר תנאים דאימתי דידהו אינו מוכרח שלעולם יהיה לפרש, שלפעמים יהיה לפרש ולפעמים לחלוק
ולפי זה אין מקום כלל למ"ש הרמ"ז בפרק ב' דכתובות על הך מתניתין דאמר רבי אלעזר אימתי שהוא נגד יבין שמועה כלל תל"ט שכתב שאין אימתי לפרש אלא דווקא ברבי יהודה דליתא ואמיתות כוונתו היא כמו שכתבתי,
ומכאן תשובה למה שתמה בעל הדרישה בח"מ סי' רל"ה ס"ח על הרמ"ה ואמר דלשון במד"א דקאמר רשב"ג משמע דלא לפלוגי את"ק אתא אלא לפרושי וכדקי"ל דכל לשון אימתי ובמה לפרושי באו ולא לפלוגי דליתא דעל ר"י דווקא איתיה להך כללא.
איברא שמצאתי גם להרדב"ז ז"ל בספר יקר תפארת בפרק ד' מהלכות נזירות דנקט בפשיטות לדעת הרמב"ם וקי"ל דכל בד"א אינו אלא לפרש על דברי ר' יוסי דקאמר הכי בברייתא
אך לדידי המך לא מיחוורא דאם איתא הוה ליה לש"ס למימר כל היכא דאמרו אימתי ובמה וכו' ומדנקט כל מקום שאמר ר' יהודה וכו' מוכח דדווקא איתמר הך כללא גבי ר' יהודה לא זולת וכדברי מוהר"ש אלגאזי ז"ל:
הוא קובע שהכלל הנ"ל שבסעיף 1 מתייחס רק לתנא רבי יהודה!
4.
מדוע דווקא התנא רבי יהודה בר אילעאי הוא זה שמשתמש בביטויים האלה במשנה?
ברוב הפעמים הביטוי במשנה "אימתי" נאמר על ידי רבי יהודה, והביטוי "במה דברים אמורים" נאמר ללא שם תנא.
5.
כנראה שזה היה אחד ממאפייני סגנונו של רבי יהודה בר אילעי.
6.
אבל אולי יש כאן גם הדגשה [לפי רוב הפרשנים שאומרים שהביטוי, למסקנה, בא לפרש] שרבי יהודה בא לפרש את חכמים, כדי למסור הלכה מדוייקת.
7.
בסוגייתנו, בכל אופן, מכיון שרבי יהודה בא לפרש את דעת תנא קמא ושניהם חולקים על דעת רבי שמעון במשנה, הרי שאין הלכה כרבי שמעון מפני שהוא יחיד נגד רבים.
7.1
לפי זה יוצא, שבדרך כלל כשמופיע במשנה הביטוי "אימתי", כך תיפסק ההלכה.
7.2
לגבי ביטוי זה כנראה אין צורך לומר ש"עורך המשנה" [רבי יהודה הנשיא?] כתב אותו, אלא רבי יהודה עצמו כך כתב, וההלכה כמותו מפני העובדה שבדרך כלל יווצר כאן "רוב", והכלל המרכזי הוא שהלכה כרבים נגד יחיד.
8.
וכך פוסק הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה טו:
תבואה שלא הביאה שליש, מותר לקצור ממנה להאכיל לבהמה וקוצרין מפני הנטיעות שלא יפסדו, וקוצרין לפנות מקום לבית האבל או לבית המדרש, שנאמר קצירכם ולא קציר מצוה.
9.
כסף משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה טו:
ומה שאמר תבואה שלא הביאה שליש וכו'. פלוגתא דתנאי שם ופסק כר' יהודה דאמר אימתי אינו אלא לפרש דברי תנא קמא:
משמע מה"כסף משנה" כמו שהסברנו. וכן ראה ב"מתיבתא", הערה כב.
10.
הערה: הרי בין כך ההלכה היא - ככלל - כרבי יהודה נגד רבי שמעון, אלא אם חכמים [תנא קמא] הו חלוקים ע רבי הוה האי אין הלכה מכותו, ולכן מוגדש שבוכיית ו שרביהה ב לפרש את חכמים וממילא להכ כמותו נגד רבי משעון.
