סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנן - תניא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות ע ע"א


בעי ר' אבהו: שבולת שמרחה בכרי ושתלה, וקרא עליה שם במחובר, מהו? כיון דמרחה טבלא לה, כי קרא עליה שם קדשה לה, או דלמא כיון דשתלה פקע ליה טבלא מינה? אמרי ליה רבנן לאביי: אם כן, מצינו תרומה במחובר לקרקע, ותנן: לא מצינו תרומה במחובר לקרקע! אמר ליה: כי תניא ההיא - לענין איחיובי מיתה וחומש, דאי תליש ואכיל תלוש הוא, ואי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם

1.
"ותנן...". מציינים הפרשנים שאין משנה בש"ס [וכן לא מצינו זאת בברייתא בש"ס – ראה "מסורת הש"ס"] בנוסח של "לא מצינו תרומה במחובר לקרקע".

2.
מפאת חשיבות בירור המונחים "תנן" ו"תניא" מובאים הציטוטים להלן:

3.
ראה "מתיבתא", הערה יז:

4.

ביחס לביטוי "לא מצינו תרומה במחובר לקרקע" כתב במסורת הש"ס "לקוצר דעתי לא ידעתי לציין מקומו במשנה או בברייתא שיהא מפורש דבר זה".

כלומר, המשפט הנ"ל לא מוזכר באף מקום בש"ס, לא במשנה ולא בברייתא.

4.1
הערה: הדברים הנ"ל קצת תמוהים. לגבי העובדה שמשפט זה לא מוזכר במשנה - ניחא, אבל לגבי ברייתות? הרי הרבה ברייתות בש"ס מוזכרות במקומן פעם יחידה ואין להן מקבילות [לא בברייתות בש"ס, לא בתוספתא ולא במדרשים].

5.
המשך הדברים ב"מתיבתא":

ובנימוקי הגרי"ב [ד"ה ותנן] כתב, שדרך הגמרא לקצר ולשנות את לשון המשניות, כמו שכתבו התוספות במסכת שבת דף יב [ד"ה ושבתוכה], ואף כאן קיצרה הגמרא את לשון המשנה במסכת תרומות [פ"א מ"ה], שבה מבואר שאין מפרישים תרומה מן המחובר על התלוש, ולפיכך אמרה הגמרא שלא מצינו תרומה במחובר.

מבחינה עקרונית: כשהגמרא מצטטת משנה [וברייתא?] לפעמים היא מקצרת או משנה [מסיבה כלשהי] את הלשון המקורית, וכך גם הגמרא בסוגייתנו יתכן ששינתה את לשון המשנה הבאה:
משנה מסכת תרומות פרק א משנה ה:

[*] אין תורמין... ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש... ואם תרמו אין תרומתן תרומה:

והביטוי בסוגייתנו - לא מצינו תרומה במחובר לקרקע - הוא מסקנה שנובעת מהמשנה הנ"ל.

5.1
המשך:

וכן מבואר עוד במשנה במסכת ביכורים [פ"ב מ"ד], שהביכורים נקנים במחובר לקרקע, מה שאין כן בתרומה.

אפשרות נוספת היא לומר שהמשפט הנ"ל בסוגייתנו משתמע מהמשנה הבאה:
משנה מסכת ביכורים פרק ב משנה ד:

[*] ויש בבכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר שהבכורי' נקנין במחובר לקרקע ועושה אדם כל שדהו בכורים וחייב באחריותם וטעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה:

5.2
הערה: בשני הסעיפים האחרונים יש לומר שהמשפט בסוגייתנו איננו ממש קיצור או "שינוי" לשון המקור, אלא הוא מהווה מסקנה שנובעת מהאמור באותם מקורות.

5.2.1
לגבי מקומות בש"ס שבהם הגמרא מוסיפה מלה או מוחקת מלה ממשנה/ברייתא ניתן לומר שזהו "קיצור" או "שינוי" מהלשון האמור במקור.

6.
המשך:

ובמצפה איתן [שם] כתב, שהכוונה בזה היא לדברי הספרי בפרשת קרח [פיס' קיז] שם נתבאר במפורש שאין התרומה חלה במחובר לקרקע.

כאן אולי באמת מדובר בשינוי לשון.

7.
המשך:

ובקרן אורה [ד"ה בעי] כתב, שיתכן שהכוונה בזה לדרשת הספרי [שם פיס' קכ] "ממנו ולא מן המחובר".

גם כאן כאמור בסעיף 6.

8.
המשך:

ובאהל משה [ד"ה ותנן] כתב, שהכוונה בזה לברייתא המובאת במסכת מעילה דף יח "מה חטא האמור בתרומה וכו' ובתלוש מן הקרקע".

נראה לי שספק אם גם כאן מתאים האמור בסעיף 6.

9.
וראה, שם, ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", הערה כה, שמביא בשם ה"חזון איש", שיש לגרוס בסוגייתנו "דתניא".

10.
מפאת חשיבות העניין נעיין בדברי החזון איש:
חזון איש, מעילה, סימן לח, סעיף ב:
הוא רוצה להוכיח שמדובר בסוגייתנו בברייתא:

מנחות דף א' ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע. ברייתא היא שנויה בידם וצ"ל "ותניא" וכדאמר "כי תניא ההיא".

הוא קובע שמדובר בברייתא, וזה מוכח מכך, שהגמרא ממשיכה בביטוי "כי תניא ההיא...", כלומר, הגמרא עצמה מכנה את המשפט בסוגייתנו - "לא מצינו תרומה במחובר לקרקע" - כציטוט שמובא מברייתא.

10.1
הערה: "תניא ההיא" - 71 מופעים בש"ס. לא לגמרי ברור האם בש"ס מצינו שיש "תניא ההיא" שמוסב על משנה. אבל "תנן ההיא" - מופע יחידאי בש"ס. לכן כנראה הוכחת החזו"א הגיונית.

10.2
המשך דבריו:

ובגליון כתב דלא ידע מקומה,

כלעיל בסעיף 4

10.3

והרבה ברייתית הזכירו בגמ' שאינן בגמ' בלשון תניא ולא בתוספתא שלנו.

הוא עונה [בפשטות] שיש ברייתות ב"ס שמצוטטות על ידי הגמרא שלא בפתיחה בלשון של "תניא". אולי כוונתו גם לדברינו לעיל בסעיף 4.1

10.4
המשך דבריו:

ויש שרצו לפרש דהיינו ברייתא דמעילה דף יח ב' דילפינן דאין מעילה במחובר מתרומה,

הוא מציין לברייתא בסוגיה הבאה:
תלמוד בבלי מסכת מעילה דף יח עמוד ב:

"... נאמר חטא בתרומה, ונאמר חטא במעילה, מה חטא האמור בתרומה - פוגם ונהנה, ומי שפגם נהנה, ובדבר שפוגם בו נהנה, ופגימתו והנאתו כאחד, ובתלוש מן הקרקע ובשליח שעשה שליחותו, אף חטא האמור במעילה - פוגם ונהנה, ומי שפגם נהנה, ובדבר שפוגם בו נהנה, ופגימתו והנאתו כאחד, ובתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו..."

כמובא גם לעיל בסעיף 8.

10.4.1
והוא דוחה:

ואם היה הדבר כן היה רש"י ז"ל מפרשו שדרך רש"י לפרש כה"ג,

הוא קובע שאם הציטוט בסוגייתנו מבוסס על הברייתא הנ"ל הרי שרש"י היה מציין זאת!

10.4.1.1,
לכאורה קשה, מניין לו "שדרך רש"י לפרש כהאי גוונא"!

10.4.2
דחיה נוספת:

ועוד, אי מהתם בלא"ה תקשה דמש"ל בתרומה ששתלה, אלא ע"כ התם ילפינן תטא חטא מתרומה מה חטא דתרומה בתלוש, וכדאמר מה חטא דתרומה פוגם כו', ואינו ענין למציאות תרומה במחובר,
ואדרבה בהקדש אי אקדיש במחובר ותלש ונהנה מעל, ואי אקדיש תלוש וחברו אין מועלין בו, וכמש"כ לעיל.

הוא מוכיח - מבחינת תוכן העניין - שהמשפט בסוגייתנו "לא מצינו תרומה במחובר לקרקע" לא משתמע בהכרח מהברייתא הנ"ל.

10.4.3
מסקנתו:

אלא ברייתא היא וסבר דלענין חלות תרומה מתניא שאם מרחה ושתלה וקרא לה שם לא חיילא, ודחה לענין מיתה וחמש מתניא, ואף אם יש מקום לומר דהקדיש ולבסוף בנה דאמר מעילה דף כ' א' הוא אף בהקדש שבנה לעצמו כיון שהוקדש בתלוש וילפינן מתרומה שיהא ההקדש בתלוש,
אין מקום לפרש סוגין דאכתי תקשה אם איתא דלא פקע טבלא מש"ל תרומה במחובר ולא יתכן דאביי פליג אהא דר"ל במעילה שלא היה הגמ' סותם דיש כאן פלוגתא לענין מעילה וגם היה פשיט הא דר"א מהא דר"ל
אלא ודאי ברייתא היא

כלומר, המשפט בסוגייתנו "לא מצינו תרומה במחובר לקרקע" הוא ברייתא עצמאית שלא מבוססת על מקור תנאי אחר.

11.
מדובר בברייתא, ובסוגייתנו מובאת ברייתא זו לראשונה ואין צורך למצוא לה מקבילה בש"ס.

12.
ומתאים לדברי הספר "כללי התלמוד" [מודפס בסוף הש"ס] כלל קנב: "לפעמים אומר הגמרא "תנן" ואינה אלא ברייתא" [ומציין לשו"ת בנימין זאב].



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר