סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

דיוק וחידוש ברש"י

מנחות סח

 

עמוד ב

רש"י רש"י ד"ה והתנן משחרב כו'. ואמרינן מאי טעמא כו': 
צריך להבין הלמאי רש"י אומר "ואמרינן" , הרי מיד נראה זאת, ועוד בד"ה עצמו כתוב וכו' ומה קושי התעורר במילים משחרב שצריך לגלות את ההמשך, עוד בדר"כ הלשון ברש"י לקמן מפרש טעמא ומה הוא הלשון "ואמרינן" ונראה לרמוז כאן את דברי האמרי אמת על קושית תוספות מדוע במסכת סוכה חוברו שתי תקנות אלו ליטול לולב בירושלים זכר למקדש ויום הנף כולו אסור, וז"ל תוספות (סוכה מא ע"א) ד"ה ושיהא יום הנף כולו אסור. הרבה תקנות תיקן רבן יוחנן בן זכאי אלא הנך תרתי תיקן יחד להכי תני הכא יום הנף אגב גררא ותימה דבמנחות פרק רבי ישמעאל (דף סח.) לא תני הנך דלולב אגב ההוא דיום הנף ובפרק בתרא דר''ה (דף ל.) תניא הנך תרתי ועוד תקנות טובא דתקון:
ותירץ האמרי אמת שרב יוחנן בן זכאי היה בזמן חורבן הבית והרי ידעו כולם בחורבן בית ראשון שלאחר שבעים שנה נבנה בית שני, ואם עושה ר"י זכר למקדש סימן שח"ו בנין הבית השלישי רחוק וע"כ צריך לעשות זכר למקדש ולכן אסר את יום הנף כולו כדי שיאמרו מהרה יבנה המקדש, וזה כוונת רש"י "ואמרינן", כשמזכירים את המילה "משחרב" מיד רש"י דיבר על הצפיה, ובעיקר כאן במנחות סדר קדשים שכל הלימוד בו הוא בגלל הצפיה והאמונה, עד כאן בדר רמז, ובפשט רש"י מוסיף גם את המילה "והתנן" לומר דהמילים משחרב בית המקדש התקין וכו' הם דברי משנה והטעם מהרה יבנה הוא דברי אמוראים , וכוונתו לא על משנתינו אלא על המשנה בסוכה ובראש השנה, דאיתא שם שני תקנות שיהא לולב ניטל במדינה שבעה ויום הנף כולו אסור ועל התקנה הראשונה נאמר הטעם במשנה עצמה - זכר למקדש, ולכך חילק רש"י שאת הטעם מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד וכו' אמרו אמוראים, וטעם זה הוא רק אם אמרינן שיום הנף מותר משהאיר המזרח ובזמן הבית עומר מתיר, אבל למסקנת הגמרא לדברי רבי יהודה אין שייך טעם זה כי יום הנף כולו אסור מן התורה, ואין כאן תקנה אלא תיקון הלכה.
אחר הפשט והרמז נדרש ביסוד הדברים, בשימת לב לרש"י בס"ח עמוד א' בביאור שאלת הגמרא העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש, מוסיף רש"י (בתוך הד"ה) והתנן -במתני'- העומר מתיר חדש במדינה. לאוכלו ושתי הלחם שבעצרת מתירין חדש במקדש להביא מנחות מן החדש אלמא בעומר תליא מילתא: ע"כ, ובשאילת הגמרא משחרב בית המקדש וכו' כתב רש"י רק והתנן, ומכאן יש לדקדק שהשאילות הראשונות בגמרא הם ממשנתינו כאן במנחות (המשנה בדף ס"ח ע"א והמשנה שאחריה בע"ב) משא"כ השאלה משחרב בית המקדש הם מהמשניות בסוכה ובראש השנה, ובאמת בגמרות שם יש קושיא נוספת במהלך השקלא וטריא בהסבר המשנה, דאיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי התיר האיר מזרח אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן תשתרי דהא תנן הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב''ד מתעצלים בו לא צריכא דאיבני בליליא אי נמי סמוך לשקיעת החמה, ולחביבות הדברים והצפייה שייתקימו הנה לשון רש"י שם - אי נמי. דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה והיא היא ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקי''ל בשבועות (דף טו:) דאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב וביום הקים ולא בחמיסר שהוא י''ט דקי''ל בשבועות (שם) דאין בנין ב''ה דוחה י''ט ה''מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא' (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך: ע"כ, ומאחר שבשני המשניות בסוכה ובראש השנה, משמע שהמילים "זכר למקדש" הנמצאים בין שני התקנות ומערבן, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור, ועוד שבסוכה יש רק את שני תקנות הללו, ובראש השנה אמנם יש משניות לפני ואחרי תקנת נוספים אבל על כל תקנה כתוב בנפרד הלשון "משחרב בית המקדש התקי ריב"ז", ולכן שם משמע יותר שגם תקנה זו היא זכר למקדש, ויש שני אופנים לזכר אחת שעושה כמו שנהגו בבית המקדש ואחד שאוסר דבר המותר מפני הצפיה לבית המקדש והשפתי חכמים דייק שם בגמרא על השאילה מנין שעושין זכר למקדש, מתרצת הגמרא ע"פ פסוק בירמיה (פרק ל' פסוק י"ז) ומביאה את כל הפסוק, כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה, - דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, ומשמע מפסוק זה הן על העבר (ממכותיך) והן על העתיד (אעלה ארוכה ארפאך),
ועל פי זה נראה להסביר ששם שנכרכו שתי התקנות לולב ועומר יחד, משמע יותר כשיטת רב ושמואל שיום הנף מותר מן התורה משהאיר המזרח ובזמן הבית מחכים לעומר עד אמצע היום, וכאן במשנה שנכתב התקנה של יום הנף כולו אסור לבד ועוד שנכרך עם דברי רבי יהודה (אף שלא היה בדורו) משמע יותר כשיטת רב נחמן ב"ר יצחק שדעת ריב"ז לדרוש עד עצם היום עד ועד בכלל, ודרש ותיקן, ואחר המסקנא אפשר להוסיף שגם לשיטה זו יש מקום לכרוך שני התקנות יחד דמאחר שעושים זכר למקדש ומוסיפים בנטילת לולב, היה מקום לטעות זכר ליום הנף ולהתיר בחצי היום וע"כ דרש ותיקן שאסור לגמרי, ואפשר להטעים דעל פי זה יותר מקום לומר מהרה יבנה וכדברי רש"י שיורד משוכלל מן השמים, ואז יתכן שאף אם יהיה לקראת סוף היום יספיקו להביא את העומר ויתיר החדש, וממילא ידיעת האיסור גורם להגדלת הצפייה והערגה שאולי עוד היום יהיה מותר כי "מהרה יבנה המקדש", והם סודם של דברים – בדברי רש"י שפתחנו בהם "ואמרינן" , וזה ע"י הדרישה, וכך יתבאר הלשון דרש והתקין על פי לשון הגמרא מהפסוק דורש אין לה מכלל דבעי דרישה, ואנן אמרינן אבתריה מהרה יבנה בית המקדש אמן כי"ר.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר