ניהול זמן / רפי זברגר

מנחות ס ע''א

הקדמה

במשנה הקודמת עסקנו במרכיבי השמן והלבונה של המנחות השונות, ופורטו כל הצירופים האפשריים בין שני מרכיבים אלו. במשנה בדף שלנו אנו דנים בשני מרכיבים אחרים העוסקים באופן עשיית המנחות: הגשה ותנופה. 
הגשה היא פעולה השייכת אך ורק במנחות (אך לא בכולן), והיא הבאת המנחה עד לקצה דרומי מערבי של המזבח.
בפעולת התנופה נדון במשנה הבאה, בדף ס''א. 
גם במשנתנו ישנו פירוט של כל הצירופים האפשריים בין שני מרכיבים אלו, אך נידון במשנה זו רק באחד מהם.
 

הנושא

יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה, הגשה ותנופה, תנופה ולא הגשה, לא תנופה ולא הגשה.
כאמור, אלו הן ארבע אפשרויות: מנחות שיש גם הגשה וגם תנופה, מנחות שיש רק אחד מהן, ומנחות שאין בהם לא הגשה ולא תנופה. 
המשנה מתחילה במנחות שיש בהן הגשה אך אין בהם תנופה ומביאה מחלוקת בין תנא קמא לרבי שמעון: 
לפי דעת תנא קמא ישנן עשר מנחות כאלו, כולן פורטו במשנה הקודמת: מנחת הסולת, המחבת, מרחשת, החלות, הרקיקין, מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, מנחת נכרים, מנחת נשים ומנחת חוטא.
רבי שמעון מוריד את מנחת כהנים ומנחת כהן משיח, ולשיטתו יש רק שמונה מנחות שיש בהם הגשה ללא תנופה, והמשנה מיד מסבירה את טעמו: 
לפי שאין בהן קמיצה וכל שאין בהן קמיצה אין בהן הגשה:
הגמרא בדף ס''ב מסבירה את דעתו של רבי שמעון, וקובעת כי הפרמטר הקובע הוא שיירי מנחה הנאכלים לכהן. וכל מנחה שאינה נקמצת אין לה שיריים הנאכלים לכהן ולכן גם אין בהם הגשה. 
 

מהו המסר?

אם נשווה את מבנה משנה זו לקודמתה (פירוט במאמר הקודם), הרי שנגלה כי סדר הקבוצות שונה. במשנה קודמת הקדימו את הקבוצה שיש בה את שני המרכיבים (שמן ולבונה), ואילו במשנה שלנו הקדימו את הקבוצה של המנחות, בהן יש רק מרכיב אחד – הגשה.
בתיאור לעיל לכותרת המשנה שיניתי את הסדר של המשנה והקדמתי את הקבוצה שיש בהם גם הגשה וגם תנופה. הסיבה לכך היא שבאופן תיאורטי אנו דנים קודם כל בקבוצה שיש בה את כל המרכיבים, מסיימים בקבוצה שאין בה אף מרכיב, ובאמצע שתי הקבוצות שבכל אחת יש רק מרכיב אחד.
אך המשנה כאמור לא נקטה בסדר הזה והקדימה את הקבוצה של המנחות שיש בהן הגשה ואין בהן תנופה.
ההסבר לכך טמון בבחינת ''תוכנן של הקבוצות''. הקבוצה המשמעותית ביותר תהיה תמיד הקבוצה הראשונה. במשנה הראשונה ''קבוצת העשר'' (עשר מנחות) הייתה הקבוצה עם המנחות הטעונות שמן ולבונה ולכן קבוצה זו הייתה הקבוצה הראשונה, לעומת זאת, במשנה שלנו הקבוצה שכוללת את המנחות אשר בהן יש רק הגשה היא ''קבוצת העשר'', ולכן היא הייתה הקבוצה הראשונה במשנה.
אנו לומדים מכך כיצד רצוי להתנהל בחיים. לכל אחד מאתנו יש מטלות רבות במשך כל יום ויום, ועליו להחליט מתי וכיצד לתעדף את כל המטלות. אנו לומדים משינוי מבנה שתי המשניות כי יש לתעדף ולהקדים את המטלה / הנושא המשמעותי ביותר, בעל החשיבות הגדולה ביותר, ורק לאחר מכן להתעסק עם שאר המטלות. כמובן, שעיקרון זה ממשיך גם בהמשך מילוי המשימות. נצעד מן המשימה / מטלה חשובה ביותר עד למשימה הכי פחות חשובה.
יישום התנהלות זו מחייב אותנו להקדים ולעשות ''בחינת על'' על כל המטלות לפני שהולכים לבצעם. יש לבחון מבט כולל על כל המשימות. לעבור עליהם ברפרוף, להחליט ורצוי גם לרשום את הסדר שלהם לפי חשיבות מהגדול לקטן, ורק לאחר מכן לגשת לביצוען. .


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]