סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

 

שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל



אחיתופל ציווה את בניו

אחיתופל היה אביה של בת-שבע אשת דוד - אם שלמה (סנהדרין קא/ב).
הרבה אנשים מבקשים הרבה דברים מילדיהם, ואיש אינו טורח לספר מה אירע למצווה שהניע אותו לערוך כזו צוואה, והאם הילדים באמת צריכים לציית לבקשותיו של האבא (ראה מחנה אפרים א'). אבל כאשר אחיתופל יועץ דבר-מה, זו חייבת להיות עצה הגונה וחכמה, שראוי להתייחס אליה בכובד ראש, שהרי דוגמא של יועץ במקרא הוא אחיתופל - יועץ דוד (מלבי"ם ישעיהו שם). דוד המלך העריך מאד את אחיתופל, שהיתה לו את החכמה ואת העצה העמוקים ביותר, עד שהמקרא מעיד עליו: "ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל איש בדבר האלקים, כן כל עצת אחיתופל, גם לדוד גם לאבשלם" (ש"ב טז/כג).
ההדגשה "כל עצת" מלמדת שתמיד השכיל לחדור לעומק הנושא באופן מדוייק ונכון, ומעולם לא טעה, עד שהמסקנות שנשמעו מפיו היו דומות לתשובות שהתקבלו מהאורים ותומים (ברכות ג/ב). מהאופן בו כיבד דוד את אחיתופל ואת חכמתו, למדו חז"ל כיצד צריכים אנו לכבד את רבותינו (אבות ו/ג). דוד קיבל את אחיתופל אל סייעתו, מתוך אהבת החכמה שיקדה בלב דוד, עד שאמרו חז"ל: "לא היה אדם שדוד אהבו כפי שאהב את אחיתופל" (מדרש תהילים נ"ה). דוד המשיך לאהוב את אחיתופל למרות שהלה הציק לו ואף בייש אותו בפרהסיה (תנחומא כי-תשא ד', ראה ב"מ נט/א ובסנהדרין קז/א). אמנם היה לדוד המלך חשש שמא אחיתופל אינו ירא שמים, ואין תוכו כברו, כפי שאכן התברר לבסוף, שהתורה שהיתה בו לא הכניעה את יצרו הרע.
אחיתופל אהב את יצרו הרע והשתעשע בו, לכן לא עצרה אותו התורה שלמד, מפני שהיא אינה מאלצת את לומדיה לעשות אחרת ממה שהם רוצים, רק מלמדת אותם לרצות נכון, ומי שאינו משתף פעולה, נותר מחוץ למעגל חכמי התורה.


עצת אחיתופל

אחיתופל תכנן לאבשלום את המרד בדוד אביו, וכמו כן תכנן מפלות נוספות לדוד המלך, שבסופו של דבר לא יצאו אל הפעל. בבית המדרש שמור לו זכרון שלילי, עד שנקבעה ברכה מיוחדת: "שלא תהא סייעתנו כסייעתו של דוד המלך, שיצא ממנו אחיתופל" (ברכות יז/ב). בגלל מעשיו הרעים הורחק מגן-עדן לנצח נצחים, ואין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צ/א). במותו הוא חזר בתשובה וניסה לתקן את שעיוות במשך חייו, על ידי שציווה את בניו להקפיד על השלום.
כל אדם ואדם יש לו חלק בתורה, כפי שאנו אומרים בתפילה: "ותן חלקנו בתורתך", ה"חלק" הוא על פי התפקיד והנסיונות. זהותו של אחיתופל היא מחלוקת, שנאה, מדנים, קנאה ותחרות (סנהדרין קו/ב). ה"ותן חלקנו בתורתך" שהוא זכה לה, היא בנושא "שלום". הלכה שנשתמרה בשמו: "ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה, ימחה על המים" וכו'. חידושו זה התקבל להלכה (שבת קטז/א, נדרים סו/ב).


אל תהיו במחלוקת

היועץ החכם אמר לבניו: "אל תהיו במחלוקת"! פשיטא!! האם צריך להיות חכם כדי לייעץ זאת? משל למה הדבר דומה? יבוא גדול החכמים ויאמר: "אל תאכלו מסמרים"! איזה חכם צריך להיות כדי לומר זאת? אפילו אשתו של און בן פלט, שהיתה אשה פשוטה ומעשית, הצליחה להניא את בעלה ממחלוקת (סנהדרין קי/א). בפרט שכאן יעץ אחיתופל לקיים מצוה מהתורה (במדבר יז/ה. סנהדרין קי/א). אלא שאם אחיתופל היה שוטח את תכנית המרד של אבשלום באזני כל בר-דעת, היו כולם מסכימים איתו, שהיא נכונה, מוצדקת ומוצלחת, ואין כל סיכוי בעולם שהיא לא תצא לאור בדיוק על פי התכניות הכל כך מדוקדקות. רווח וודאי שמור לו בעקבות ההפיכה וחילופי הגברא בשלטון. מי יכול היה לקחת בחשבון איזה ענף סורר של עץ אֵלה בדרכו של אבשלום אל כסא המלכות? ככתוב: "ואבשלום רוכב על הפרד, ויבוא הפרד תחת שובך האלה הגדולה, ויחזק ראשו באלה, ויותן בין השמים ובין הארץ, והפרד אשר תחתיו עבר" (ש"ב יח/ט). כך מצאו אותו עבדי דוד תלוי והרגוהו. אנו יודעים שיד ה' היתה בדבר, לעצור את המרד, ולכן הוא נתלה דווקא בשערו היפה (סוטה ט/ב), אבל גם מבלי שההשגחה העליונה תכניס מקלות בגלגלי התכניות, ישנן אין-ספור הפתעות שעלולות לצוץ על כל צעד ושעל, ולעולם לא ניתן לתכנן ולקחת בחשבון את מכלל האפשרויות הבלתי מוגבל. זאת אמר אחיתופל לבניו: כשאתם הולכים בתלם, ההפתעות שתפגשו בדרך הישרה, או שהן תהיינה לטובתכם, או שתצליחו להתגבר עליהן, אבל כאשר תלכו בדרך הלא נכונה, כל הפתעה תהיה לרעתם, ולעולם לא תצליחו להתגבר עליה. מי שאינו יועץ מקצועי, היודע לקחת בחשבון את מכלל הפרטים, אינו מוסמך לייעץ כזו עצה, ולכן ציטטו אותה חז"ל דווקא כאשר היא יצאה מפי אחיתופל, ולא כמי שממליץ לקיים מצווה, אלא כמי שממליץ להצליח בחיים, וכאן טמון העוקץ! כל מצטרף למחלוקת עושה זאת מתוך תקווה שהוא יצליח להיות שותף בהצלחה, טופח אחיתופל על פניו ואומר לו: "זו אינה אלא אשליה"!


אל תמרדו במלכות דוד

אחיתופל אינו אומר "אל תמרדו במלכות", או בניסוח שחז"ל קובעים: "דינא דמלכותא - דינא". אלא מדגיש: "מלכות בית דוד". לא בגלל מניעים דתיים עשה זאת אחיתופל, אלא מתוך מניעי החכמה ושיקול הדעת הנוקב והזהיר שהיה לו, ובו הוא הסביר שגם אם באיזשהו שלב בעתיד, תראו את מלכות דוד עומדת לקרוס ולהתמוטט, ומלכות אחרת, חזקה ומבטיחה ממנה מסתערת על כסא ההנהגה, העובדות תהיינה תמיד כאלה שלבסוף מלכות דוד תצא כשידה על העליונה, ואפילו כשסוכת דוד תהיה נופלת לגמרי, הרחמן יקימנה תמיד מחדש, נגד כל התחזיות האנושיות, כי לא חוקי טבע שולטים עליה, על כן בכל מה שנוגע אליה, תיישרו קו עם התורה וחכמיה, ולא עם מאזני-כח ועוצמות שלטון.


יו"ט של עצרת ברור, זרעו חטים!

להנחיה ה"חכמה" יש להקדים ארבע שאלות:
א - אחיתופל איש ירושלים, לא התעסק בחקלאות ולא אחז מחרשה בידיו הענוגות, והוא ניסה לייעץ כאן את מה שאמור כל חקלאי לדעת בירושה מאבות-אבותיו.
ב - הצעה זו הוא שוטח באזני בניו הירושלמים - בני העיר הצפופה והמרוצפת, ולא נראה שבעתיד הקרוב הם מתכננים לעשות שימוש בידיעה זו.
ג - עצרת היא ראש השנה לפירות האילן ולא לתבואה (ר"ה טז/א). מדוע הפך אחיתופל לאגרונות טרם מותו?
ד - כדי להבין את צוואתו יש לציין עוד פרט, חג השבועות הוא עונת הקציר ולא עונת הזריעה!
אלא שכאן יעץ בן העיר לילדיו לקחת אחריות על איכסון המזון חודשים אחדים בטרם יתחיל השוק להראות סימני עצבנות.
מיד עם הבאת הסחורה החדשה, היא מתגלגלת בשוק בשפע רב, ואיש אינו מזדרז לאכסן ממנה למשך כל השנה, אלא רק מתי שמתחיל להראות מחסור, אז הכל מתפנים לפנות מחסנים ולארגן את האוצר, כי זו היא תכונתם של עצלנים, עד שנושא כלשהו אינו בוער ודחוף, הם אוהבים לדחותו עוד ועוד, אבל אז כבר צריך לשלם הרבה יותר יקר, והסחורה כבר אינה כל כך משובחת כמו בתחילה, מפני שתמיד יהיו גם חרוצים המזדרזים לתפוס את היבול המשובח ולא להמתין לסוף העונה. אחיתופל ביטא את הצורך במחסני מזון מאורגנים בלשון: "זרעו חיטים", כדי ללמוד מהחקלאי שאינו ממתין למחסור כדי להזדרז לזרוע, אלא מיד עם רדת הגשמים, מזדרזים כולם לעמל השדה, כדי להספיק לזרוע כמה שיותר.


הצעות אחיתופל

שלוש הצוואות של אחיתופל, אינן שלושה נושאים נפרדים, אלא כולם מוליכים יחדיו אל המטרה העמוקה שהיועץ החכם חתר אליה, והנחה את בניו להקפיד על שלום בכל שטח, הן בבית, הן בין הבריות והן שלמות כללית של כל העם, כי אוהב השלום, חי בשלום בתוך ביתו, עם חביריו ועם העם שלו. הבסיס לכל השלמות הזו הוא כלכלי! כשחסרים מזונות בסיסיים, אין הדעת פנויה למאומה, ומריבות רבות בתוך הבית ומחוץ לו (ב"מ נט/א. מהר"ל. ראה בן יהוידע המבאר את הצוואה על טוהר כסא המלכות).


יו"ט ברור/בלול

באופן עקרוני ניתן להציע סברה על ההבדל שבין מזג אויר 'ברור' בחג שבועות, לבין מזג אויר 'בלול'. אלא שהשואל יתמה בצדק: האם בסברות שלנו תלויה צמיחת החיטים? אנשים ערכו תצפיות ומחקרים וראו שכך הן העובדות, ודי לנו שהקב"ה העניק לנו עינים להתבונן ושכל להפיק לקחים גם מעובדות שאין אנו מבינים אותן. למה אם כן חיברו את ה"ברור/בלול" לאיזשהו הגיון?

אמנם הסברה שלנו אינה משנה את העובדות, אבל מראש כשהקב"ה קבע את חוקי הטבע, הוא בנה אותם בהתאמה מלאה עם השכל הישר, ולבני האדם הוא העניק עינים לראות, אזנים לשמוע ושכל להבין. לכן צריכים אנו לדעת שחג השבועות אינו חג חקלאי אלא מתן תורה, וגם החקלאים זכאים לקחת בו חלק, ומתוך מעט השיריים אשר בשוליים, יכולים הם לזכות מן ההפקר בידיעות נחוצות וחשובות, שעשויות להביא להם תועלת מעשית בשדה. אבל באמת ישנן כאן הנחיות תורניות טהורות. החיטים הם סמל לחכמה, והם היו עץ הדעת שאכל אדם הראשון, גם תינוק אינו יודע לקרוא אבא ואמא בטרם יתחיל לאכול חיטה (סנהדרין ע/ב). האוירה הבהירה או המעורפלת במתן התורה, הן שתי דרכים עקרוניות בעונת הזריעה, דהיינו: בהקניית הלימוד למתחילים. הדרך האחת 'ברור', דהיינו: להקנות למתחיל מעט עקרונות, ועד שלא יהיה ברור לו נושא אחד, לא לעבור אל הבא. הדרך השניה 'בלול', דהיינו: להלעיט את המתחיל בהרבה חומר, וגם אם נושא מסויים אינו ברור לו כל צרכו, עם הזמן תתבהר התמונה (כתובות נ/א: "ספי ליה כתורא"). כמו שילד לומד שפה, הוא שומע ושומע ושומע, ולפתע הוא מכיר בבת-אחת את כל המילים.
כמו בכל נושא, המחלוקות אינן אחת נגד האחרת, אלא שני החכמים מציגים שתי זויות, שלפעמים נכון להתנהג כך לפעמים כך, ועלינו לתת לחכמי התורה להחליט, מתי והיכן לאמץ את הדרך האחת ומתי את הדרך האחרת.


הכל צופים לעשן המערכה

בניגוד לכל עשן אחר שמתאבך ומתפזר, היה עשן המערכה מיתמר ועולה גבוה גבוה, ועד היכן שהעין מסוגלת היתה לראותו, הוא עדיין היה זקוף ומסתלסל אך ורק כלפי מעלה, עם תזוזות קלות מאד לכיוונים של הרוחות השולטות בשכבות העליונות, שמהקרקע לא ניתן לחוש בהן, ובודאי לא לראות את הכיוון שלהן. במשך השנים הארוכות שעשן המערכה של בית המקדש היה מתנדנד קמעה לכל מיני כיוונים, ומדווח מה נמצא בגבהי הרכסים הברומטריים, אנשים זכרו זאת ואף רשמו לעצמם, ואחר כך ראו כיצד נראים גשמי אותה שנה, יכולים היו אחר כך לערוך טבלה מסודרת במוצאי חג הסוכות, שאז נידונים על המים, ומיד עם תחילת השנה להתחיל להתמודד עם מה שיש, ולהערך לזריעה ושימור תבואה בהתאם.


רוח דרומית מטה את העשן כלפי צפון

אז היו העניים שמחים ובעלי בתים היו עצבים, מפני שזה סימן שגשמי שנה זו יהיו מרובים, הלחות תהיה גבוהה וכתוצאה מכך פירות מרקיבים. לכן הם נאלצים לשחרר את כל אוצרות המזון שאגרו במחסנים ולמכרם בזול, ולעניים היתה רווחה. נמצא שרווח כפול יש בריבוי לחות באויר, גם שפע של מזון וגם חוסר אפשרות לאחסנו לתקופה ממושכת.

באופן טבעי היתה יכולה לעלות שאלה: "האם יש קשר של הגיון בין כיווני הרוח לבין התוצאה הנובעת מכך"? התשובה הפשוטה היא שהיו ליהודי ירושלים די הרבה שנים להתבונן בעובדות ולרשום את התוצאות, ולכן לא ההגיון שלנו קובע אלא העובדות. תשובה זו נכונה בהחלט אך היא שטחית, שהרי הקב"ה - "משיב הרוח ומוריד הגשם", שקבע את חוק מחזוריות המים בטבע, חיבר אותו להיגיון וקבע אותו בתורה, ולכן נותנים הפרשנים את דעתם להציע הסברים בכוחות הרוחניים הפועלים בכל אחד מהצדדים, ולהתאים את הכח ההוא לאופן צמיחת התבואה (כגון מה שמבואר בהמשך על השלחן והמנורה, וראה עוד בבן-יהוידע).


עצרת ברור סימן יפה לכל השנה

אף על פי שחג זה הוא ראש השנה רק לפירות האילן (ר"ה טז/א). כאשר יהיה יום זה ברור, יהיה סימן טוב לכל סוגי היבול, מפני שחג השבועות הוא חג מתן תורה, וכדי שאנו נוכל ללמוד את התורה ולקיימה, אנו זקוקים לתנאֵי מחיה בסיסיים, הקשורים לשפע תנובות הארץ. על כן כאשר פוגשים שומרי החג ביום זורח ומאיר פנים, המעניק תחושה של "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלקים את מעשיך" (קהלת ט/ז). עליהם לדעת שהרגשה זו אינה אשליה ותחושת-בטן, אלא זה באמת מאור פנים וחיוך מאת ההשגחה העליונה, המבשרת שלתחילה כה יפה עתיד להיות גם המשך טוב. שהרי הקב"ה הטביע בנו את התחושות, והוא זה שקבע לנו שהרגשה טובה בתחילת מאורע, תתן מרץ להמשיך ולהתמיד, על כן כאשר הקב"ה עושה יום יפה בחג מתן תורה, המטרה שלו היא במיוחד למען ההרגשה הטובה שיכול יום יפה להעניק ללומדי התורה, כנאמר: "מאור עינים ישמח לב" (משלי טו/ל). פרש רש"י: דבר שהוא תאווה למראה העינים - משמח הלב ומצחצח תוגתו [=מסלק עצבות ודכאון] כגון [ראיית] גן-ירק ונהרות המושכים.


ריש-שתא חמימא/קרירא

העקרון של "התחלה" נכון לא רק בחג מתן תורה, אלא בכל סוגי ההתחלות, אם היום הראשון של ראש השנה, יהיה חם, כל השנה תהיה חמה, לא מיד אחר ראש השנה, שאז מתחיל הסתיו והחורף, אלא הקיץ הארוך שעתיד לבוא לפני ראש השנה הבא. אם יהיה קר בראש השנה, עתידה ככל השנה להיות קרה. מה צריכים אנו לדעת על כך מראש? לתפלתו של כהן גדול, שהוא אמור להתפלל על גשמי השנה ועל שאר המאורעות.

פשוטו של מאמר אינו זקוק להסברים, 'חם', 'קר', 'כהן-גדול', אלה מילים בעברית פשוטה. אבל פשוטן של מילים היא רק ההתחלה של ההסבר, בעוד שהמשכו נעוץ ב'חם' ו'קר' פנימי של עבודת ה', שהכהן הגדול אשר בבית המקדש, אמור להיות מורה הדרך שלה, והפותח את השנה בהתחלה "חמה" ומתלהבת, רבים הסיכויים שתחול עליו התפילה של הכהן הגדול, שהרי כל ההמשך בנוי על פי ההתחלה. כך יהיה גם מוצלח ה'קר' - זה שמתחיל את דרכו ב"סור מרע", בז לחטאים ואדיש למשיכות גשמיות טבעיות. בכך הוא מכין רקע ותשתית שעליה תצמח שנה מבורכת.

דרכו של ה'חם' ודרכו של ה'קר', הינן שתי דרכים בעבודת ה', שתיהן מובילות אל אותה מטרה נעלה ומרוממת - "תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים", כלומר: אל הפסגה האנושית, מבלי שנוכל לקבוע איזו משתיהן נכונה יותר, כי זה תלוי בתכונות אופי, במסגרת, בחברה ובחינוך, ולכל אחד ואחד מתאימים מוריו את הדרך המיוחדת שלו - מעט יותר מזה או מעט יותר מזה, מייצבים אותו נכון בתחילת השנה ובתחילת דרכו בבית המדרש, ובכך יקויים בו "שתולים בבית ה', בחצרות אלקינו יפריחו. עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו" (תהילים צב/יד). כלל זה נכון גם בכיוון השלילי, המתחיל את השנה ב'חום' מתלהב לעבירה או ב'קור' אדיש למצווה, צריך לדעת שהתנהגות כזו אמורה ללוותו כל השנה (עוד על "התחלות" טובות לקראת השנה החדשה ראה בהוריות יב/א, ובספרנו שב"ח שם עמ' 91).


תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר