סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

הסתפקות במועט / רפי זברגר

מנחות נט ע''א

 

הקדמה

עד כה דברנו על מרכיב הסולת במנחה, במשנה הפותחת את הדף היום נעסוק במרכיבים נוספים של המנחה: שמן ולבונה. 
 

הנושא

המשנה מחלקת לארבעה סוגים שונים: 
יש טעונות שמן ולבונה, שמן ולא לבונה, לבונה ולא שמן, לא לבונה ולא שמן.
יש מנחות הטעונות את שני המרכיבים, יש מנחות הטעונות רק שמן או רק לבונה, ויש מנחות שאין בהם כלל שמן ולבונה. 
1. ואלו טעונות שמן ולבונה: 
a. מנחת הסולת –
מנחת יחיד "רגילה'', אשר באה מסולת, ועליה מוסיפים שמן ולבונה וקומצים ממנה קמיצה הנקטרת על המזבח. 
b. והמחבת – טיגון העיסה בכלי טיגון שטוח.
c. והמרחשת –
טיגון העיסה בכלי טיגון עמוק
d. והחלות –
מנחה בלולה בשמן אשר נאפית בתנור. לאחר האפייה פותתים אותה (מחלקים לפתיתים).
e. והרקיקין – מנחה נאפית ללא בלילה בשמן, אך לאחר האפייה מורחים עליה שמן ופותתים גם אותה. 
f. מנחת כהנים – מנחה ''רגילה'' כמו מנחת סולת, אבל אם הכהן מביאה אין פעולת קמיצה, וכולה נקטרת על המזבח. 
g. מנחת כהן משיח – מנחה הנקרא גם מנחת חביתין. מנחה זו מובאת על ידי כהן גדול מידי יום. מחלקים אותה לשניים, מחציתה מוקטרת בבקר, ומחיצה בערב. כולה נקטרת כמו מנחת כהן רגילה. 
h. מנחת עובד כוכבים – לפי רבי יוסי הגלילי גם עובד כוכבים שאינו ישראל יכול להביא מנחות (בניגוד לדעת רבי עקיבא הסובר כי רק ישראלים יכולים להביא מנחה).
i. מנחת נשים – גם מנחה המובאת על ידי נשים טעונה שמן ולבונה (למרות שניתן היה לחשוב לפי פסוקים מסוימים כי אינן טעונות שמן ולבונה).
j. מנחת העומר – מנחה ציבור המוקטרת ביום שני של פסח מידי שנה, מן שעורים החדשים. 
2. טעונה שמן ואין טעונה לבונה: מנחת נסכים.

מנחה הבאה עם קרבנות אחרים נקראת מנחת נסכים, והיא טעונה רק שמן ולא לבונה. 
3. טעון לבונה ואין טעון שמן: לחם הפנים
שנים עשר לחמים המובאים מידי שבת בשבתו. הלבונה מוקטרת על המזבח והלחמים נאכלים על ידי הכוהנים. 
4. אין טעונין לא שמן ולא לבונה – 
a.
שתי הלחם – מנחה המוקטרת בחג שבועות ביחד עם שני כבשי עצרת
b. מנחת חוטא –
חטא בשוגג בחטא המחייב קרבן עולה ויורד, ואין ידו משגת לקרבן יקר יותר – מקריב מנחת סולת אך ללא שמן וללא לבונה. 
c. מנחת קנאות – אשת איש אשר בעלה ''קינא'' (שלא "תיסתר" (תתייחד) עם איש פלוני) והיא נסתרה, הרי הוא ''משקה'' אותה מי סוטה, ומביא עליה מנחת סוטה (מכונה גם מנחת קנאות) ללא שמן וללא לבונה. 
עד תחילת עמוד ב', מביאה הגמרא פסוקים המהווים מקור לדינים שלמדנו במשנה. 
 

מהו המסר?

למדנו בעבר כי מנחת חוטא ומנחת קנאות על פי דין היו צריכים להביא גם שמן ולבונה, ''כדי שלא יהיה חוטא נשכר'' (למרות שחטא - מביא מנחה ''זולה''), אבל בכל אופן קבעה התורה כי לא יביאו במנחות אלו שמן ולבונה, כיוון ש''לא מגיע'' להם שתהיה "מנחה שווה" ריח טוב (מהלבונה).
אך נשאל את עצמנו, מדוע שתי הלחם גם באים ללא שמן ולבונה.
אמנם התורה לא כתבה במפורש בשתי הלחם, כמו במנחת חוטא ובמנחת סוטה את האיסור להביא שמן ולבונה, אך בכל אופן אנו שואלים מה הרציונל של התורה. הגמרא אומרת כי נלמד זאת מפסוק במנחת העומר, אך אנו לא ''מסתפקים'' בכך ומנסים לקרב את ההלכה אל ליבנו.
שתי לחם מהווים מרכיב מבין מספר קרבנות מיוחדים לחג שבועות. זהו חג מתן תורה, בו אנו מנסים לחזור ולחוות את מעמד הר סיני וקבלת התורה על ידי עם ישראל. זוהי ''חווית בראשית'' בו אנו מנסים לחוש ולהיכנס לנעליים של העם בעת ההתרגשות הגדולה מאוד של המעמד. אולי נוכל לומר, בדומה להר סיני שהיה הר קטן ולא בולט, בכוונה תחילה ללמד אותנו מידת ענווה והסתפקות במועט, כי גם שתי הלחם באים להראות לנו מידה זו של הסתפקות במועט. אין ''לייפות'' ולהיטיב את המנחה בתוספות שונות, אלא יש לקחת את ''החומר הגרעיני'', וכך לבוא ולהקריב קרבן זה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר