בשר העגל ובשר זקנה
מנחות נד ע"א
"תנן התם: (מסכת עוקצין פרק ב משנה ח) בשר העגל שנתפח, ובשר זקנה שנתמעך /שנתמעט/".
למה נזכר עגל בלשון זכר – לא עֶגְלָה, אבל בשר זקנה – לא זָקֵן?
אמנם כתב רש"י: "או בשר זקנה - בהמה שהיה בו כביצה", ולדבריו מבואר שלשון זקנה נופל על הבהמה שהיא זקנה. אך קשה, הרי ברישא מדובר בעגל, לא בבהמה, והוא לכאורה שמזקן ונעשה שור.
אלא שעל הפסוק בבראשית לא, לח רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי פירש רשב"ם: "ואילי צאנך - דרך רועי צאן במדבר לאכול מן הכבשים הזכרים". ורד"ק פירש: "וזכר האלים שהם גרועים יותר לאכילה מהכבשים, ואעפ"כ לא אכלתי מהם, ולא זכר הנקבות כי לא יאכלום ברוב".
הדרך לשמור את הנקבות לצורך חלב והמלטה, והן נשחטות רק בזקנותן בתום תנובתן. והזכרים נשחטים כבר בצעירותם כשבשרם רַךְ וָטוֹב (בראשית יח, ז), כי להרבעה די בפרים מועטים עבור נקבות רבות, ולמלאכה זו כשירים הם גם ברוב זקנותם.
לפיכך נקטה המשנה במציאות שבהווה, בשר עגל זכר בצעירותו, ובשר בהמה נקבה בזקנותה.
