שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל

בניו מרבים כחושים של קנה

לדן היה בן אחד, שמו היה 'שוחם' (במדבר כו/מב). בחומש בראשית הוא מופיע בשם 'חשים' (בראשית מו/כג), שם הוא נקרא "בני דן", למרות שהוא היה רק אחד, בכל זאת כינה אותו המקרא בלשון רבים, מדוע? כי בניו מרבים כמו חושים =ענפים דקים של קנה, הארוזים בצפיפות. הקנה מטבעו מתפצל לסיבים דקים, אם קושרים את החלק התחתון שלו, ומייבשים אותו כך, הופך החלק העליון להיות כמו מטאטא ומברשת שיש בהם המון סיבים דקים, שכל אחד מהם ממשיך ומתפצל - דק דק. כך היו שבט דן, מגזע אחד - חושים, התפצל שבט כל כך מרובה (בה"ט בראשית מו/כג). אכן במניין הנפשות שנכנסו לארץ ישראל, היו לשבט דן ששים וארבע אלף (במדבר כו/מג). רק לשבט יהודה היו יותר נפשות.

ברכה זו מעוררת השתאות, שהרי לדן היה בן אחד ויחיד, בעוד שלבנימין אחיו היו עשרה בנים (בראשית מו/כא). סך כל פקודי שבט בנימין בזמן כניסתם לארץ ישראל היה 45,600 (במדבר כו/מא), הרי שדן היה בשליש יותר מרובה. לברכה מדהימה זו שזכה שבט דן יש להוסיף פרט חשוב, חושים בן דן היה חרש אילם! (סוטה יג/א). הרואה את דן עם בנו יחידו החרש-אילם נסרך לבית הכנסת, ולידו את בנימין עם עשרת ילדיו, היה ודאי נד בראשו בעצב על הגורל הקשה שפקד את משפחת דן, ושואל בליבו: "איזה עתיד יכול לצאת מהבית הזה"? הנה כאן הציעו חז"ל את העתיד: "שהיו בניו [=צאצאיו] מרבים כחושים של קנה" (ח"ח על-התורה").