אל ייאוש / רפי זברגר

מנחות מד ע"א

הקדמה

בדפים האחרונים עסקנו בדיני ציצית והלכותיו. היום נדון מעט בשכר המקיים מצווה זאת. 
 

הנושא

הברייתא מתחילה באמירה כללית על שכר שאנו מקבלים מקיום המצוות:
אמר רבי נתן: אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה ולעולם הבא, איני יודע כמה? צא ולמד ממצות ציצית.
רבי נתן אומר שכל מצווה, גם ''הקלה ביותר'' יש לה שכר בעולם הזה וגם בעולם הבא. מצוות ציצית הינה ''מצווה קלה'' לאור מה שלמדנו לעיל. למדנו כי מצוות ציצית איננה "מצווה חיובית", החלה בכל מקרה, כמו במצוות שופר, לולב, סוכה וכדו', אלא רק אם יש לו בגד של ארבע כנפות הוא מתחייב במצווה. ''תכונה'' זו הופכת את המצווה להיות ''מצווה קלה''. כדי לדעת ''ולחוש'' את ''עוצמתה'' של המצווה ועומקה, מציע רבי נתן ללמוד מתוך סיפור ''לא פשוט'' הקשור לציצית.
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן.
כבר תחילת הסיפור מעלה תהיות ומחשבות. מדובר באדם שהיה זהיר במצוות ציצית. כלומר, דאג לקיימה, ע''י קניית בגד של ארבע כנפות, הטיל בו ציציות כדין ולבש בנחישות ואדיקות את הציצית. למרות זאת, מספרים לנו כי הוא שמע על ''זונה מבוקשת ומיוחדת'' הגרה מעבר לים, במרחק לא קטן, אשר לוקחת סכום גדול מאוד בעבור מרכולתה, ארבע מאות זהובים, והוא החליט כי רצונו לפקוד אותה. כדי להפוך את רצונו למשהו מעשי, הוא שלח אליה את כל הסכום ו''קבע תור לזמן מוגדר''.
כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה, אותו אדם ששיגר ליך ארבע מאות זהובים בא וישב על הפתח. אמרה היא: יכנס, נכנס. הציעה לו שבע מטות שש של כסף, ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב. עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה.
הסיפור הופך להיות ''קשה'' יותר ויותר. הוא חיכה כנראה בקוצר רוח עד שיגיע הזמן, ואז נסע אליה וישב על פתח ביתה. השפחה שלה ראתה אותו, וסיפרה לזונה כי "האיש אשר שלח את הכסף מראש" הגיע ויושב על פתח הבית. הזמינה אותו להיכנס, וכעת מתואר עושר גדול שהיה בבית, עם מיטות של זהב וכסף, וסולמות כדי לעלות עליהן, גם כן עשויות מכסף וזהב. היא התערטלה וישבה במיטה העליונה, וכך גם הוא עשה וישב לצידה. ואז...
באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו. נשמט וישב לו על גבי קרקע ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע.
רגע לפני מעשה הזנות, שנייה לפני שהוא יורד ל''בירא עמיקתא'' של מעשה שפל ובזוי מעין כמוהו, באותו רגע ''טפחו על פניו'' ארבע ציציותיו, והזכירו לו בעצם ''את כל מצוות ה'' ואז הבין עד היכן הוא הידרדר. מיד נפל "מן המיטה השביעית'' על גבי הקרקע, כדי להתעורר ולהפסיק ברגע האחרון את המעשה אותו תכנן שבועות ארוכים. פתילי הציצית המונפים אל על, הזכירו לו מהיכן הוא בא, ומה תפקידו בעולמו. 
אותה זונה ''הייתה בהלם'', חשבה שמצא בה ''דבר לא תקין'' ואמרה לאותו האיש: 
גפה של רומי שאיני מניחתך, עד שתאמר לי מה מום ראית בי?
נשבעה בקיסר רומי, ואמרה לו שלא תעזוב אותו, עד שיגלה לה, איזה מום מצא בה, אשר גרם לו להניעו ממעשה הזנות עליו חלם, חשב ושילם שבועות ארוכים לפני כן!
אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך. אלא מצוה אחת ציונו ה' אלקינו וציצית שמה, וכתיב בה (במדבר ט''ו, מ''א): אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, שתי פעמים - אני הוא שעתיד ליפרע, ואני הוא שעתיד לשלם שכר. עכשיו נדמו עלי כארבעה עדים.
נשבע לה שלא ראה אשה יפה כמוה, וזו לא הסיבה שהתנער ממעשה הזנות ברגע האחרון. הסיבה הינה מצוות ציצית. בפסוק בפרשת שלח, בה צווינו על מצוות זו, נאמר פעמיים באותו פסוק אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם. אומר לה האיש, כי משמעות כפילות המילים מלמדת כי ה' גם מעניש למגיע עונש, וגם נותן שכר למקיימי מצוותיו. עתה, ארבע ציציותיו נדמו לו כארבעה עדים המעידים על מעשה העבירה שכמעט עבר, ובעקבותיהם פרש מן העבירה. 
הגמרא ממשיכה את הסיפור, ומתארת כיצד המעשה כל כך הרשים את אותה אישה, עד שהחליטה לעזוב את עיסוקיה, לעבור תהליך גיור ובסופו של תהליך זה נישאה לאותו אדם. בכך הוא בעצם ''זכה'' לקבל את המצעות היקרות שהיו בעת ניסיון העבירה, והפעם קיבלם בהיתר ובשמחה. 
 

מהו המסר?

ניתן ללמוד מסיפור מדהים זה מספר מסרים, אנו נתמקד במסר המלמד אותנו "אל ייאוש".
הבחור באמת עבר כברת דרך ארוכה, תוך שאיבה לתוך רצונות ושאיפות אפילות, טמאות וחמורות מאוד. לכאורה, אדם אשר מידרדר כל כך מטה, ממצב של ''אדם הזהיר במצוות ציצית'', עובדה המעידה על רצונות ושאיפות נעלות, לבירא עמיקתא של מעשי זנות, הבאים לאחר חשיבה ארוכת טווח, הכנות רציניות תוך תשלום גבוה לקראת אותו מעשה. כמו כן הוא טרח טרחה גדולה בנסיעת ארוכות, עד אשר הגיע למקום, נכנס לבית והיה ממש ''סמוך ונראה'' למקום ביצוע העבירה. לכאורה במצב זה ניתן לומר כי אין סיכוי. אין סיכוי שאדם זה יצא מתוך ביצוע המעשה, לאחר שכבר רואה אותה ביופייה ומערומיה. למרות זאת, ואף על פי כן, ראה את ארבע הציציות מתנפנפות ואז.. נתגלה לו משהו פנימי אשר ''צעק'' לו ברגע האמת לעזוב את המעשה, לנטוש את הכול, להתגבר על יצרים חזקים מאוד, והכול ממש בדקה התשעים.
מסר חשוב מאוד: לעולם אסור להתייאש ולחשוב כי אין סיכוי להצלחה. לחשוב כי כבר עבר מסלול ארוך ו''אין מצב'' שהוא יכול לצאת מזה. הנה ראינו: יכול גם יכול. בצירוף של סייעתא דשמיא, עם רצון פנימי אשר מתעורר ומעורר אותו, הרי שניתן גם ניתן לצאת ,אפילו מעברי פי תהום, כפי שאותו בן אדם היה שרוי בו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]