סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1097
"לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל"
מנחות עג ע"ב
בסוג' מתבאר באריכות אילו קורבנות יכול הגוי להקריב ואילו קורבנות אינו יכול. בשאלות ותשובות פנים מאירות מופיעה קושיה על הדין הכללי שגויים יכולים לנדור נדרים ונדבות כישראל.
הגמ' במס' נדרים בדף ל"ו דנה במה שאנו יודעים שהכהנים עובדים את עבודת הקורבנות בביהמ"ק, האם עבודת הכהנים נחשבת כעבודה שנעשית בשליחות של בעלי הקורבן, וכלשונה של הגמ': "הני כהני שלוחי דידן הוו, או שלוחי דרחמנא הוו" האם הכהנים הם שלוחי בעלי הקרבן או שהם רק שלוחים של הקב"ה לעשות את עבודת הקרבן. שואל הגאון בעל הפנים מאירות כיצד יתכן שניתן להקריב קרבנות מן הגויים, והרי הגמ' אומרת להדיא במס' בבא מציעא נט. שאין שליחות לגוי, תורת שליחות התחדשה רק ביחס לבני ישראל ולא ביחס לגויים, מעתה כיצד יתכן שגויים ידרו נדרים ונדבות והרי כיון שאינם בגדר של שליחות כיצד יקריבו הגויים קורבנות בשעה שבעל הקורבן אינו בתורת שליחות.
בספר דרוש וחדוש לרע"א על מס' כתובות בדף י"א. מובאת תשובה נפלאה לקוש' זו משמו של בן רע"א הגאון רבי שלמה איגר מוורשא. וכך נא' שם: במס' ב"מ בדף ח' ובדף י' מבואר שכאשר אדם עושה דבר שליחות לשני משלחים, ולמשלח אחד השליחות חלה, ולמשלח אחר השליחות לא חלה כגון שותף שגנב חפץ עבור עצמו ועבור חברו, למרות שהדין הוא שאין שליח לדבר עבירה בכ"ז כיוון שמעשה הגנבה מתייחס גם לגנב עצמו וגם לשותף המשלח אנו אומרים מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, וכך גם אדם שירצה וזכות בחפץ עבור קטן וגדול ביחד למרות שיש דין שאין שליחות לקטן אנו אומרים כיון שבמעשה ההגבהה יש חלק המתקיים כאשר המגביה מתכוון להגביה לצורך גדול, שוב גם לצורך קטן ההגבהה חלה משום אותו מיגו, מיגו דזכי לגדול זכי נמי לקטן. מעתה טוען הגאון רבי שלמה איגר מיושבת קושית הפנים מאירות כמין חומר, זאת משום שמסקנת הגמ' שם בנדרים שאותם כהנים כאשר עושים את עבודת הקרבנות הם בעצם שלוחים של בעל הקרבן וגם של הקב"ה, שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן, ומתוך שלגבי רחמנא השליחות קיימת שוב אין מקום לשאול כיצד מתקיימת השליחות ביחס לבעל הקורבן כאשר הוא גוי, שכשם שביחס לקטן או במקרה של שליחות לדבר עבירה אנו אומרים מגו שהשליחות תופסת ביחס לאחד מהמשלחים היא תופסת גם ביחס לשני, גם אם הוא ממועט מדין שליחות, כך גם לגבי גויים, כל הקרבנות שהגויים מקריבים ניתנים להקרב משום שהשליחות תופסת לגבי רחמנא, מחמתה נתפסת השליחות גם לגבי בעל הקרבן הגוי.
(האדמו"ר מטאלנא)
