הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: הלכה כרבי מחברו; "אמר רב... משום רב..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות לח ע"ב
/מתני'/. התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת. תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש, ושל ראש אינה מעכבת את של יד.
גמ'. לימא, מתני' דלא כרבי; דתניא: +במדבר טו+ וראיתם אותו - מלמד שמעכבין זה את זה, דברי רבי, וחכמים אומרים: אין מעכבין. מ"ט דרבי? דכתיב: +במדבר טו+ הכנף - מין כנף, וכתיב: פתיל תכלת, ואמר רחמנא: וראיתם אותו, עד דאיכא תרוייהו בחד. ורבנן? וראיתם אותו, כל חד לחודיה משמע. לימא דלא כרבי! אמר רב יהודה אמר רב: אפי' תימא רבי, לא נצרכא אלא לקדם...
... ומאן תנא דפליג עליה דרבי? האי תנא הוא, דתניא: רבי יצחק אומר משום ר' נתן, שאמר משום רבי יוסי הגלילי שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: אין לו תכלת מטיל לבן.
1.
בגמרא כמה שלבים:
שלב ראשון: מפשט המשנה משמע שלא כדעת רבי יהודה הנשיא בברייתא הראשונה אלא כחכמים באותה ברייתא.
2.
שלב שני: הגמרא פותחת בביטוי "לימא... דלא כרבי" וכך גם מסיימת.
3.
שלב שלישי: הגמרא מעמידה את פשט המשנה באופן שונה ממחלוקת רבי וחכמים.
4.
שלב רביעי: הגמרא מבררת מיהו התנא שחולק על רבי [ולא מסתפקת בלשון "חכמים" שמופיע בברייתא הראשונה].
5.
שלב חמישי: הגמרא קובעת שהדעה החולקת על רבי היא דעתו של רבי יצחק [בברייתא השניה] שאמר משמו של רבי נתן שאמר משמו של רבי יוסי הגלילי שאמר משמו של רבי יוחנן בן נורי.
6.
רוב הראשונים פסקו כחכמים בברייתא הראשונה, וכפשט המשנה.
7.
ישנם פוסקים כרבי יהודה הנשיא.
8.
בדרך כלל הכלל הוא, ש"הלכה כרבי מחברו" ולא מחבריו. ולכן בסוגייתנו שחכמים חולקים עליו, אין הלכה כרבי.
9.
מצד שני – הגמרא קובעת שדעת חכמים בברייתא הראשונה היא למעשה דעתו של רבי יצחק [בברייתא השניה], ולכן ניתן לפסוק כרבי מפני שרבי חולק על "יחיד" – רבי יצחק, והלכה כרבי "מחברו".
10.
אמנם בברייתא נשנה דין זה בלשון "חכמים" ומשמע שרבים חולקים על "רבי", מכל מקום מכיון שהגמרא דוחקת לפרש את משנתנו גם כ"רבי" לכן הלכה כרבי [כנראה על פי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].
11.
הרמב"ן דוחה את הנ"ל והוא מ"מחדש": מכיון ש"רבי" הוא עורך המשנה הרי שיש צורך לבאר אותה באופן שתתאים לשיטתו.
11.1
ויש להעיר: כמובן שיש משניות שאינן כשיטת "רבי", אלא הוא כנראה מתכוון לכך שאין להוכיח מכך שהגמרא דנה בדבריו של רבי שהלכה כמותו. זאת אמרת, שלגבי הסבר "רבי" במשניות לא תקף הכלל לעיל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
12.
והרמב"ן מוסיף, שמלשון הגמרא "ורבנן" ומלשון הברייתא "וחכמים" יש הוכיח ש"רבי" הוא היחיד.
13.
ועוד הוא מוסיף, הרי בברייתא מוזכרים עוד 3 תנאים [שכל אחד מהם היה רבו של האחר], ולכן יוצא שרבי יהודה הנשיא חולק על 4 תנאים וההלכה צריכה להיות כמותם, וכמו כן רבי יוסי הגלילי ורבי יוחנן בן נורי היו רבותיו של רבי יהודה הנשיא, ולכן אין הלכה כמותו על פי הכלל שאין הלכה כרבי מחבריו [=יחיד נגד רבים].
14.
וכן בתוס':
תוספות מסכת מנחות דף לח עמוד ב:
ויש לדקדק קצת דסוגיא זו כרבי אתיא דהשתא הוי מצוה אחת והלכה כרבי מחבירו אבל לא מחביריו (עירובין דף מו:) וכ"ש מרבו ורבי יוסי הגלילי רבו היה.
15.
יש שטוענים שלא גורסים בברייתא את כל שמות החכמים אלא רק את דעתו של רבי יצחק ולכן הוא נחשב דעת יחיד.
ראה על כך "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רב, ובהערה נה על "רבי" ורבותיו. ושם, שיתכן שרבי סובר שהתנאים שמוזכרים בברייתא סוברים כמותו, ולא כרב יצחק שאמר בשמם.
16.
ואולי ניתן לחדש ולומר, גם אם בברייתא השניה מופיעים כל ארבעת החכמים הם נחשבים כדעת יחיד. הסיבה היא שכל תנא שמוזכר בברייתא אמר "משום...", זאת אומרת שלא שמע ממנו ישירות [כך היא משמעות הביטוי "אמר רב... משום רב...], ובמקרה כזה כל הדעות נחשבות כדעה אחת. אם היה כתוב "אמר רבי יצחק אמר רבי נתן אמר רבי יוסי הגלילי אמר רבי יוחנן בן נורי..." אז היו נחשבים כ4 דעות [והם נחשבים כרבים מול דעת רבי].
16.1
אולם אין הדברים פשוטים כלל ועיקר:
א.
אין אצל תנאים ביטוי "אמר רב... אמר רב...", ולכן אין לדייק מהביטוי "משום...".
ב.
יש גם הגיון לומר, שדווקא הביטוי "אמר רב... אמר רב..." נחשב כדעה אחת, ואילו הביטוי "אמר רב... משום רב..." נחשב ככמה דעות. וזה יהיה נכון גם אם מדובר בחכמים בני אותו דור, ושהחכם המאוחר ביניהם הכיר את קודמיו.
ואולי בזה חולקים הפרשנים לעיל אם דעת "רבי" בסוגייתנו היא נגד "חברו" [ואז הלכה כמותו], או נחשב שרבי הוא נגד "חבריו" [ואז אין הלכה כמותו].
