גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קכ"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף כז ע"ב

בענין אם עשו העבודות בקודש הקדשים ביום הכיפורים בזמן משכן נוב וגבעון - כשלא היה שם ארון

במסכת יומא (נג ע"ב) מבואר שבבית שני, הגם שלא היו בו ארון וכפורת, עשה הכהן הגדול את ההזאות בקודש הקדשים ביום הכיפורים. במכילתין (כז ע"ב) דנו בענין זה לגבי פלוגתת רבי יהודה וחכמים בהא דכתיב (ויקרא טז, א): "ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארון" - האם מה שנאמר 'אל פני הכפורת' דוקא הוא או לא, לדעת רבי יהודה 'אל' דוקא, ואין הזר מתחייב מיתה בכניסתו לקודש הקדשים רק בגשתו 'אל פני הכפורת' - שהלך עד לפני הארון, ולדעת חכמים 'אל' לאו דווקא, ונתחייב הזר מיתה בכניסתו מבית לפרוכת, גם אם לא ניגש עד לפני הארון. והקשו בגמרא מהא דכתיב (שם, יד): "ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה", ואליבא דרבי יהודה "מד'אל' דוקא 'על' נמי דוקא, אלא דמקדש שני דלא הוו ארון וכפורת הכי נמי דלא עביד הזאות". ועל כך תירץ רבה בר עולא: "אמר קרא (שם, לג) 'וכפר את מקדש הקודש', מקום המקודש לקודש", והיינו, שמפסוק זה למדים שעבודת ההזאות היא על 'מקום המקודש לקודש', ו'על מקום הארון מזה אפילו ליכא ארון' (רש"י).

גדולי האחרונים דנו לפי זה אודות המשכן שהיה בנוב וגבעון, שלא היה בו ארון (עי' זבחים קיט.), והמקום עצמו לא היה מקודש לארון, שהרי לא היה, וא"כ היאך קיימו בו הזאות ביום הכיפורים. בספר 'מקדש דוד' (קדשים סי' כ אות א) הסיק שאכן בנוב וגבעון לא היו הזאות ביוה"כ בין הבדים, וציין לכך הא דמצינו במס' יומא (מג:): "תנו רבנן, 'וכל אדם לא יהיה באהל מועד' (ויקרא טז, יז), יכול אפילו בעזרה, ת"ל, 'באהל מועד', אין לי אלא באהל מועד שבמדבר, שילה ובית עולמים מנין, ת"ל 'בקודש'", וכדבר זה מצינו גם גם הדין של 'מעלה עשן' - היינו שהיה נותן בקטורת מעלה עשן (שם נג.): "אין לי אלא אהל מועד שבמדבר, שילה ובית עולמים מנין ת"ל (שם, יג) 'וכסה'", ולא הוזכר בדינים הללו כי אם משכן שילה, אבל נוב וגבעון לא הוזכרו, ועל כרחך משום שבנוב וגבעון לא היו הזאות בין הבדים, דאין המקום מקודש לקודש, וכן יש לומר שאף קטורת דלפני ולפנים לא היה, דכיון דאין המקום מקודש לקודש, אין לו תורת קדשי קדשים (ראה 'פנים יפות' פר' אחרי בפסוק ד"ה והיתה לכם).

אמנם, ה'מקדש דוד' העיר בזה הערה חזקה, מהא דמצינו כלפי שעיר המשתלח שהיה נוהג בנוב וגבעון, כדאיתא בברייתא (שם סז:): "'המדברה', 'המדברה', 'במדבר', לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים", ואי אמרינן שהזאות של בין הבדים לא נהגו בנוב וגבעון, אם כן היאך היו יכולים להביא את השעיר המשתלח, הלא שני שעירי יום הכיפורים מעכבין זה את זה (מנחות יט.), ואם לא היו הזאות בקודש הקדשים לכאורה לא עשו את השעיר הנעשה בפנים, כי אם חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום (יומא ס:), ואם לא עשו שעיר הנעשה בפנים איך עשו את השעיר המשתלח. וכתב, שיתכן שאם לא היה ארון בבית קודש הקדשים, לא היה דין הזאות שבין הבדים, לא היו הזאות אלו כשנחסרו פוסלות הקרבן, ואם כן שפיר עשו את השעיר הנעשה בפנים, ושוב היו יכולים לעשות את השעיר המשתלח.

בנידון זה עמד גם ה'כלי חמדה' (ח"ד, קונ' מיד ולדורות), וכתב ליישב ההערה משעיר המשתלח בתרי אנפי: א] על פי מה שחידש בספר 'מעין החכמה' (על סה"מ להרמב"ם) בדעת הרמב"ם, שמה ששני שעירים מעכבים זה את זה, היינו, דאי אפשר להקריב שעיר הפנימי ללא שעיר המשתלח, אבל שעיר הפנימי אינו מעכב את שעיר המשתלח, וגם אי ליכא פנימי אפשר לעשות השעיר המשתלח, ומתיישב ממילא ההערה אודות שעיר המשתלח בימי נוב וגבעון, כי חסרון שעיר הפנימי אינו מעכב את השעיר המשתלח. ב] די"ל, שהדין ששני השעירים מעכבים זה את זה, אינו אלא היכא שיש מצוה לעשות שניהם, אכן בזמן נוב וגבעון שלא היה אפשר לקיים כלל מצות שעיר הפנימי, שהרי אי אפשר להזות הדם בפנים, אין אחד מעכב את חבירו, ומצוה לעשות את השעיר המשתלח בלבד.

בשו"ת 'דבר שמואל' להג"ר שמואל אבוהב זצ"ל (סי' שיז) נשאל בזה, וציין לדברי ה'תורת כהנים' (פר' אחרי א, א): "'בזאת יבוא אהרן אל הקדש' (ויקרא טז, ג) מה ת"ל, לפי שנאמר 'אל הקודש אל פני הכפורת אשר על הארון', שיכול אין לי אלא קודש שיש בו ארון וכפורת, שאין בו ארון וכפורת מנין, ת"ל 'בזאת יבוא אהרן אל הקודש', לעשות קדש שאין בו ארון וכפורת כקודש שיש בו ארון וכפורת", הרי לנו לימוד נוסף שגם כשאין ארון וכפורת עושים את עבודת יוה"כ, ובפשיטות לימוד זה כולל כל עבודות יוה"כ - הזאות הפנימיים והקטרת הקטורת לפני ולפנים.

אמנם בסיום דבריו כותב: "עדיין צריכים אנו למודעי, דנימא דהאי דגלי קרא היינו בזמן שלא נמצא ארון מיום שניטלה בעוונותינו, שכבודו במקומו מונח, וקדושתו הראשונה בהר המוריה במקום אשר בחר ה' גם לעתיד לבא, אבל כשנמצא בקרית יערים (-בזמן נוב וגבעון) או בעיר ציון, מה טעם היתה ההבדלה ההיא בינו ובין המשכן ואהל מועד מבלי שיתקיים כל עבודת יוה"כ לפני הארון כפשוטו של מקרא", והיינו, שלמד בכוונת התו"כ שהדברים מוסבים על זמן נוב וגבעון, ועל כך תמה מנין למדו חז"ל דבר זה, אולי לא נתרבה הדבר רק על מקום המקדש ממש, ובסיום דבריו מסיק: "ובודאי מסורת היתה בידם והלכה למשה מסיני בסוד נכמס אין לנו להרהר עליה...".

חידוש גדול העלה היעב"ץ בהגהותיו (סדר עולם פי"ג) שהארון שנשבה שהיה בקרית יערים הוא הארון שבו היו הלוחות השלימות, ואילו הארון עם השברי הלוחות היה בנוב וגבעון (עי' רד"ק שמואל א ד, ד; ב ו, יז) ובו נתקיימה עבודת יוה"כ (וע"ע בחי' הגר"ח [סטענסיל] סי' נו).