ההורים כמזוזה / רפי זברגר

מנחות לג ע''ב

הקדמה

אנו עוסקים היום בדיני מזוזה. דברנו על גובה המזוזה ביחס למזוזה (נקרא היום משקוף). כלומר, היכן למקם אותה בגובה המשקוף, האם ניתן לשים אותו לכל אורך המזוזה (חוץ מהטפח התחתון והטפח העליון), כשיטת רבי יהודה התנא ורב הונא האמורא, או שצריך לתיתו בשליש העליון של המזוזה. ההלכה נפסקה כרבי יוסי אשר משווה בין תפילין למזוזה, וכמו שתפילין של ראש מניחים למעלה, כך יש להניח מזוזה למעלה, ומסביר שמואל כי הכוונה לשליש העליון של המזוזה.
במאמר זה נעסוק באיזה עומק של המזוזה יש להניח את המזוזה.
 

הנושא

אמר רבא: מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים. 
רבא אומר כי צריך להרחיק את המזוזה מן הבית, ולשים אותו בטפח החיצוני של המזוזה הקרוב לרשות הרבים. 
הגמרא מביאה שני טעמים לדין זה של רבא:
1. רבנן אמרי: כדי שיפגע במזוזה מיד.
חכמים מסתכלים על המזוזה ב''מבט של חוץ'' - האדם המגיע מבחוץ. לכן מבקשים חכמים לשים את המזוזה כמה שיותר קרוב לרשות הרבים, כדי שיעבור על פניו ואולי אף יגע וינשק אותו, כמה שיותר מוקדם. אי לכך נקבע כי יש לשים את המזוזה קרוב לרשות הרבים, במרחק עד טפח. 
2. רב חנינא מסורא אומר: כי היכי דתינטריה
רב חנינא מסתכל על המזוזה ''במבט של פנים''. המזוזה כידוע מהווה ''שומר של הבית''. אי לכך, מבקשים חכמים לשים את המזוזה כמה שיותר רחוק מן הבית, כדי ש"האזור השמור והמוגן'' יהיה כמה שיותר גדול, ולכן קבעו חכמים לשים את המזוזה קרוב לרשות הרבים, במרחק של עד טפח. 
לאור הסברו של רבי חנינא, המדבר על המזוזה כ''שומר כבית'', מביאה הגמרא מימרא של רבי חנינא: 
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם - מלך יושב מבפנים, ועַם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקב"ה אינו כן: עבדיו יושבין מבפנים, והוא משמרן מבחוץ. שנאמר (תהילים קכ''א, ה'): ה' שֹׁמְרֶךָ, ה' צִלְּךָ, עַל יַד יְמִינֶךָ.
רב חנינא משווה בין היחס של מלך בשר ודם למלכו של עולם: "המנהג הארצי" הוא, שהמלך יושב בארמונו המוגן מפני חדירות, והצבא והעם שומרים עליו שלא יאונה לו כל רע. לעומת זאת הקדוש ברוך הוא, שהוא מלך מלכי המלכים, שומר עלינו מבחוץ, באמצעות המזוזה. כפי שנאמר בפסוק המצוטט מספר תהילים, כי ה' שומר עלינו בצד ימין, שזהו רמז למזוזה הקבועה בימין פתח הכניסה לבית. 
אנו לומדים על שמירה של המזוזה גם מסיפור יציאת מצרים. שם נצטוו בני ישראל לשים דם על המשקוף, וכך ראה ''המשחית'' את הדם, ופסח על בתי בני ישראל. ואם בעזרת דם שזהו ''דבר זמני'' ולא קבוע, ניצלו בני ישראל ממכת בכורות, הרי שמזוזה הקבועה בפתח ביתו של כל אדם, על אחת כמה וכמה שהיא מצילה ומגינה על בני הבית. 
 

מהו המסר?

למדנו היום על ''שמירתו של הקדוש ברוך'' על בני ישראל באמצעות המזוזה הקבועה על מפתן דלתנו.
ניתן להסיק וללמוד מכאן גם על שמירת ההורים את ילדיהם. כשם שהקדוש ברוך הוא שומר ומגן עלינו, כך גם ההורים "הולכים בדרכו של הקדוש ברוך הוא'' ומגינים, שומרים ודואגים לכל מחסורם של ילדיהם.
מתוך מיקומו של המזוזה נלמד גם על אופן שמירתם והגנתם של ההורים. המזוזה קבועה מחוץ לבית, כמה שיותר רחוק מן הבית - בטפח הסמוך לרשות הרבים, ומשם היא שומרת על בני הבית מבחוץ. היא אינה ''עוטפת'' כל אחד ב"שמירה אישית לוחצת'' אלא עושה את העבודה משם. כל אנשי הבית מודעים לעובדה שיש להם מזוזה השומרת ומגינה עליהם, אך לא מרגישים אותה בכל שניה ושניה.
כך ההורים צריכים לפעמים ''לשמור מרחק'' מהילדים, לא להיצמד ולא "להלחיץ", במגע פיזי או נפשי צמוד.
הם שומרים, הם מגינים והם קיימים של בעל עת ובעל שעה, אך יודעים גם להתרחק כשצריך. יודעים גם לשמור מרחק, כאשר חשים כי ''השמירה ההדוקה'' מלחיצה ומעיקה על הילדים.
לא כל ההורים מודעים לצורך הקיים לעיתים אשר קורא מאתנו לשמור מרחק, ולכן כל הזמן קשורים וצמודים לילדיהם. הכול מתוך כוונה טובה ורצויה, אך לפעמים ''הכוונה טובה, אך המעשים קצת פחות''.
נלמד כולנו את ''תורת השמירה וההגנה'' מדיני מזוזה, ונקבע את עצמנו במזוזת הבית, אך בטפח הסמוך לרשות הרבים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]