שיהו כולן באגודה אחת
מנחות כז ע"א
"וכן ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת שנאמר: (עמוס ט, ו) הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ".
בזה מודים חכמים שכן מקרא מלא הוא, ואינו כלולב התלוי במחלוקת אי דרשינן גזירה שוה קיחה קיחה מאגודת איזוב, כדלקמן.
וכך פירושו של הכתוב: הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו – כליל המעלות קיימות בשלמות רק בשמים. וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ – ואילו בייסוד וגידול והטמעת אותן מעלות בארץ, לא יתכן שתתקיימנה כולן בשלמות בכל אחד ואחד שבישראל. וכיצד איפוא יתאפשר ייסודן? כאשר יהו כולן באגודה אחת – כאשר כל אחד ואחד בישראל הנושא בקרבו את אחת מששים ריבוא המעלות, גם ידע ויכיר בחשיבות מעלות חביריו ובחשיבות מעלות שאר שבטי יה ועדותיו ומגזריו. שכאשר אין עדר אחד מכיר במעלת אמת העדר האחר, מתקיים: (מסכת סנהדרין דף צז ע"א) "יראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב והאמת נעדרת, שנאמר: (ישעיהו נט, טו) וַתְּהִי הָֽאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת. מאי ותהי האמת נעדרת? אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה". ורק בִּרְאוֹתָם יַחַד מצטרפים כולם להעשות אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.
