דיוק וחידוש ברש"י

מנחות יז ע"א - יח ע"א

דף יז עמוד א

רש"י ד"ה אבלע לי. הטעימני ולמדני: ותקילא לי. ושקולה לי כלומר חביבה עלי:
לשון הגמרא הוא - אמר רב המנונא הא מילתא אבלע לי רבי חנינא ותקילא לי ככוליה תלמודאי וכו', והדין שלמדו - הקטיר קומץ על מנת להקטיר לבונה למחר וע''מ לאכול שירים למחר פגול ומשום צירוף שתי המחשבות (כפירש"י), 
לשון כעין זו איתא גם במסכת ברכות דף כד ע"ב דאמר רב זירא הא מילתא אבלעא לי בי רב המנונא ותקילא לי כי כולי תלמודאי המתעטש בתפלתו סימן יפה לו, וברש"י ותקילא לי כי כולי תלמודאי. שקולה עלי וחביבה לפי שהיה רגיל להתעטש:
שלושה חילוקים משמעותיים בפירש"י בין מנחות לברכות: א. בברכות לא מפרש אבלעא לי (ראה גם גירסא שם אבעיה לי) ובמנחות מפרש, ב. במנחות אומר "כלומר" חביבה עלי, ובברכות לא, ג. בברכות רש"י כותב סיבה מפני מה הפליג רב זירא לשבח דבר זה, ומסביר לפי שהיה רגיל להתעטש,
ונראה לומר שבברכות אמר אבלעא לי ואין פירושו הטעימני ולמדני, כי הרי למד דבר זה בבית מדרש "בי רב המנונא", ואין שייך לומר הטעימני ולמדני, אלא פירושו בהבלעה נודע לו ענין זה שעיטוש בתפילה הוא סימן יפה ההיפך מהנאמר המתעטש בתפילתו סימן רע, ושמח בדבר זה מאוד כי היה רגיל להתעטש וע"כ לא צריך רש"י למעט ולומר "כלומר" שקולה עלי, כי רק מפני שהוא נוגע בדבר יכול להפליג בשבח ואכן הפליג בשבח ע"פ שיגרת לשון שבח ששמע באותו בית מדרש שרב המנונא אמר על רבי חנינא, כאן במנחות, ופירש רש"י במנחות אבלע לי הטעימני ולמדני שרב המנונא אמר על רבי חנינא שלימדו גם טעם הדבר וע"כ אמר "כלומר" חביבה, וזה שהטעימו היה חביב עליו ואפשר שגם הדין עצמו צירוף שתי מחשבות על קמיצה שהיא הדבר הקטן ביותר שמקריבים וחשוב מאוד כלפי שמיא, ובזה נראה חביבות הגדולה על דינים מפורטים וצירוף שתי מחשבות בקומץ אחד שעל ידי כך מפגל, ואפשר שלא בכדי השתמש גם רב זירא בלשון הזה על עיטוש בתפילה כעין פיגול בקרבן.

הדרן עלך הקומץ הקומץ את המנחה ובאנו להקומץ רבה - מקמץ קטן לקמץ גדול להלכתא רבתי דיני ספר תורה תפיליו ומזוזה – מקמיצה זעירתא דבקדשתא – לזהירתא בכתיבה תמה מלמחלף אלפא בעינא ומיקפד בתגא וקוצא לשמה, ופתח במשנה יתירא אלא לר''א איצטריך דאע''ג דפסל ר' אליעזר במחשבה שלא כדרכו וכו', והוא סימנא מילתא - בין הקמצים האלו דין מחשבה בקדשים ומסורתא חשיבתא 

 

דף יח עמוד א

רש"י ד"ה הא מפני. הא משמע לשון טעם כלומר הרי מפני שרבי יהודה בנו של רבי אילעאי ורבי אילעאי תלמידו של רבי אליעזר כדאמרי' במסכת סוכה בפרק הישן (דף כז:) מעשה ברבי אילעאי שהלך להקביל פני ר' אליעזר כו': שנה לך משנת רבי אליעזר. ולא שהלכה כן אלא חביבה היתה עליו ושנאה לך:
כאן הגמרא פותחת בלשון מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והיה חביב לו ביותר עד לאחת וכדברי רש"י שהכל היה חביב לו אבל "האחת" הזו בקדשים צהבו פניו כפי שהגמרא ממשיכה, ומסיימת הגמרא אלא שר' יהודה פסול שנה לי וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר וכו', ורבי אלעאי תלמידו של ר' אליעזר לפיכך שנה לך משנת רבי אליעזר וכו',
וצריך להבין למה רש"י מראה מקום לראיה שרבי אילעאי תלמידו של רבי אליעזר, הרי מיד הגמרא תאמר כך, ועוד רש"י מראה מקום מדויק שם המסכתא סוכה ושם הפרק הישן תחת המיטה, ושם מדובר במעשה בר' אלעאי שהלך להקביל פני ר' אליעזר רבו וכו', מדרכו של רש"י שמביא מ"מ מדויק דברים בגו, והיות ולכאורה אין צורך ממשי לומר שהיה תלמידו בראיה זו מברייתא כי הגמרא עצמה אומרת כן, הרי שלכאורא רש"י הביא זאת רק כתוספת נופך, וא"כ מדוע לא הביא ממשנה בעירובין (דף כג ע"א) אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אלעזר ואפילו היא כבית כור וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבלין בפסח וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי, וכאן רואים שרבי אליעזר לימדו וזה אף עדיף על המעשה בברייתא, עוד נמצא במשנה זו לשון כמו הגמרא כאן וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי שאומר זאת רבי אילעאי עצמו,
ובאמת כוונת רש"י כדרכו בכתבו מ"מ מדויק הוא על מנת שנפן לשם ונעיין ונגלה מטמוניותיו, בענין חשיבות המסורה ובעיקר בקדשים ואפילו בהלכה אחת בלבד, וכפי שנראה בגמרא בסוכה מיד לאחר המעשה בראיית פני רבו ברגל (ג"כ כקדשים) מביאה הגמרא - ת''ר מעשה בר' אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון והגיע חמה לסוכה אמר לו מהו שאפרוש עליה סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט הגיע חמה לחצי הסוכה אמר לו מהו שאפרוש עליה סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים הגיע חמה למרגלותיו של ר' אליעזר נטל יוחנן סדין ופירש עליה הפשיל ר' אליעזר טליתו לאחוריו ויצא לא מפני שהפליגו בדברים אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם , מדובר במעשה ברבי אליעזר עם בן של רב אילעאי יוחנן אחיו של רבי יהודה כאן במנחות, (שם המסכת סוכה – רמז למעשה זה שהיה בסוכה, משא"כ המעשה הקודם בהקבלת פני רבו יכול להיות גם בפסח) אבל עיקר הדבר בסיום המעשה בהקפדת רבי אליעזר לומר רק דברים ששמע מרבו, ודבר זה השריש בתלמידיו וע"כ רבי אילעאי (בעירובין) מחפש חבר אם שמע מפיו (כדברי רש"י שם) בכדי להיות בטוח ששמע כך מרבו, ורבי אילעאי ממשיך ללמד דבר זה בביתו וע"כ בנו רבי יהודה רבו של רבי יוסף הבבלי ממשיך להעביר את ענין זה של מסורה וע"כ ממשיך להשתמש באותו מטבע לשון וחזרתי על כל תלמידיו וביקשתי לי חבר וכו', והפלגת השמחה על כך נקשור כדרשת סמוכים ללשון בפרק הקודם ותקילא לי ככוליה תלמודא, ושניהם בפרקים על הקמיצה הדבר הכי קטן המוקטר לשם ה' כך כל דין ולימוד מקרבנו להשי"ת.