סקר
האם אתה לומד דף יומי עם רש"י?






 

תקופת הבראשית / רפי זברגר

מנחות כג ע''א

 

הקדמה

במשנה בדף שלנו אנו ממשיכים לעסוק בנושאי תערובות של מנחות. נלמד שלוש הלכות של מצבים שונים במנחה. 
 

הנושא

1. שתי מנחות שלא נקמצו והתערבו זו בזו - אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשירות, ואם לאו -פסולות.
מקרה זה עוסק בשתי מנחות לפני קמיצתן אשר התערבבו זו בזו. דין של תערובת זו דומה לתערובת מהמשנה הקודמת בדף כ''ב (עמוד א') שם למדנו על שני קמצים שהתערבבו זה בזה, וגם שם פסקנו שאם כל אחת יכולה להיקמץ בפני עצמה, הרי שני הקמצים כשרים. גם כאן, למרות שמדובר במנחות טרם הקמיצה, יש אותו דין שאם נשאר שיעור במנחה כדי קמיצה בכל אחת מהמנחות, הרי שהינן כשירות, ואם לאו – פסולות.
2. קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה - לא יקטיר, ואם הקטיר - זו שנקמצה עולה לבעלים וזו, שלא נקמצה לא עולה לבעלים.
במקרה זה מדובר בחלק של קומץ ממנחה אחת, אשר התערבב עם מנחה שלא נקמצה עדיין. בגלל החשש של ערבוב מנחות, והרי כתוב בתורה (ויקרא, ב', ב'): וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ ומשם למדים כי אין לערבב בין הקמצים והמנחות, לכן אין להקטיר את התערובת. אך אם בכל אופן הקטירו שלא כדין, המנחה שנקמצה כבר עולה ידי חובה, והמנחה שלא נקמצה לא עולה, שכן, אין מנחה ללא קומץ.
3. נתערב קומצה בשיריה או בשיריה של חבירתה לא יקטיר ואם הקטיר עולה לבעלים.
בדין זה יש תערובת של קמץ ושיריים. ומכיוון ששיריים נאסרות בהקטרה (נלמד מהפסוק (שם, פסוק י''א): .. לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה' שהרי שיריים אינו ''עולה לאישים'' (אף חלק ממנו אינו מוקטר על המזבח), לכן – אין להקטיר תערובת זו על המזבח. במקרה זה אם עברו על האיסור והקטירו את התערובת – אינו עולה לבעלים ידי חובה, בגלל האיסור הנ''ל.
מדוע במקרה השני, כאשר יש תערובת של מנחה וקומץ, אין את האיסור המתואר במקרה השלישי? מדוע אין איסור של ''כל שממנו לאישים''?
על כך עונה השיטה מקובצת, כי האיסור אינו אלא במקרים שכבר בוצעה הקמיצה ויש ''פוטנציאל'' של אישים, אז ורק אז יש איסור של לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה'. אבל במנחה טרם קמיצתה, עדיין לא הגענו לשלב של ''אישים'', לכן האיסור אינו קיים ואינו חל.
 

מהו המסר?

למדנו בהסבר השיטה מקובצת עיקרון מעניין. לפעמים ''מצב בראשיתי'' הינו יותר חזק במובנים מסוימים ממצב מאוחר יותר. המנחה, לאחר הפרשתה וקודם קמיצתה, יש לה ''חוזק'' ויציבות, כך שאיסור של ''בל תקטירו'' לא שייך ולא נוגע אליה. לעומת זאת, שיריים, מצב שכבר עברנו מספר שלבים: קמצנו את המנחה, ואולי אף הקטרנו אותה, שלב זה ''מוריד מעוצמתו'' וכאן, ניתן לעבור כאן על איסור ''בל תקטירו''.
המסר המעניין הוא, שיש משמעות גדולה למצב של ''בראשית''. כל עוד לא נגענו, כל עוד לא בוצעה שום פעולה, יש פוטנציאל גדול ''להגיע לשמיים''. יש כוח ועוצמה אשר צריך לממש אותו, לו רק ניתן את הכלים המתאימים.
כמה חשוב עיקרון זה בחינוך. אנו יודעים כי ''גירסא דינקותא'', הלימוד, השינון וקליטת החומר בגיל צעיר נשאר ותקף לשנים רבות אחר כך. ככל שנרבה בהקניית חומר וערכים בגיל צעיר, ''בשלב הבראשית'' של הילד, הרי שנראה בכך ברכה לאורך שנים. אין לבזבז את השנים היקרות הללו, בהם הילדים גדלים ולא ''מכניסים בהם'' תורה ומעשים טובים. זמן הכי חזק, הכי עוצמתי הוא השנים הללו שבו הילד מתעצב , קולט ולומד.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר