גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קכ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף כא ע"א
איזה איסור מלאכה בשבת יש במליחת קרבנות שהוצרך הפסוק להתירה?
אחת המצוות שנצטוו בהקרבת הקרבנות היא מליחתם, כדכתיב (ויקרא ב, יג): "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' על כל קרבנך תקריב מלח", ודרשו בה חז"ל במכילתין (כא ע"א): "'תקריב' ואפילו בשבת, 'תקריב' ואפילו בטומאה", ופירש רש"י: "תקריב בשבת ובטומאה... ואשמועינן דמליחתן עבודה היא, ודחי שבת וטומאה כשאר עבודה".
והקשו הראשונים (עי' חידושים המיוחסים להרשב"א), אמנם ידוע שאחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת היא "המולחו", אבל אין זו אמורה כי אם במליחת עורות, ולא במליחת בשר, כדאיתא בגמרא (שבת עה:): "אמר רבה בר רב הונא, האי מאן דמלח בישרא חייב משום מעבד, רבא אמר אין עיבוד באוכלין...", וגם לרבה בר רב הונא אין האיסור כי אם במולח בכמות גדולה של מלח - לצורך שימור זמן ארוך, וכדאיתא שם: "אמר רב אשי, ואפילו רבה בר רב הונא לא אמר אלא דקא בעי ליה לאורחא, אבל לביתא לא משוי איניש מיכליה עץ", ובמליחת הקרבנות הלא אין צורך בשיעור מליחה שכזה (עי' היטב בהמשך הסוגיא, וראה רמב"ם הל' איסורי המזבח פ"ה הי"א), ואם כן לאיזה צורך הוצרך לן לאשמעינן דמליחה דוחה שבת. יישובים שונים נאמרו בזה (ואף אנו עסקנו בעבר בסוגיא זו. ראה מאמרנו בגליון שצא), והרי אחדים מהם בעזה"י.
בפסקי רי"ד בסוגיין מביא את דברי רש"י הנ"ל, וכותב: "ומכאן מוכח, שהמולח בשר בשבת שהוא חייב חטאת, מדאיצטריך קרא למישרייה בקרבן ציבור, ולא היא, שהמולח בשר בשבת אינו חייב חטאת, דהכי אמרינן בפרק כלל גדול... אלמא אין במליחת הבשר בשבת אלא איסור דרבנן, והאי דקתני 'תקריב אפילו בשבת', דרשה דרבנן היא, ולמימרא דאין בה איסור דרבנן, הא בחול איכא איסור דרבנן". ולפי דבריו דרש זה אינו כי אם אסמכתא בעלמא, כי במליחת בשר ליכא איסור דאורייתא, ואין צורך לפסוק להתירה.
גם בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה סי' ח) דן בקושיא זו, וז"ל: "ודקשיא מהא דאמר בהקומץ רבה 'תקריב אפילו בשבת', אמאי אצטריך קרא, והא במליחת קדשים דהוי כעין לקדירה לא שייך עיבוד, ועוד דאיכא למאן דאמר דאין עיבוד באוכלין בסוף פרק כלל גדול. יש לומר, דהכי פירושא 'תקריב אפילו בשבת', כגון שאין שם מלח, וצריך להביא מלח דרך רשות הרבים, אי נמי צריך לחלל עליו שבת בשאר אבות מלאכות, וקאמר דמותר. ועוד סלקי דעתך אמינא דבשבת אסור למלוח דבר הקרב במזבח ונמצא מבעיר המלח בשבת, קא משמע לן תקריב ואפילו בשבת, וקל להבין".
כתירוצו השני, שהאיסור אינו מחמת מעבד אלא בגלל הקטרת המלח על גבי המזבח שיש בזה משום מבעיר מלח בשבת, כתבו כמה האחרונים מדעת עצמם, כן כתב בשו"ת בית מאיר (סי' כ) בשם חכם אחד: "לא אדע מאי קשיא ליה, הא י"ל דאיצטריך קרא להתיר איסור בשול המלח... וכן איסור הבערה...", והוסיף בדבריו, שכלפי המלח ישנן שתי מלאכות: בישול והבערה, וכן כתב בשו"ת ארי' דבי עילאי (סי' ה), ודייק לה מלשון הברייתא 'תקריב ואפילו בשבת', ולשון זה נוטה דמיירי בשעת עבודה, בשעת השחיטה או בשעת ההקרבה על גבי המזבח, ואילו כלפי שעת המליחה - שאז היא המציאות של העיבוד - אינו תואם כל כך הלשון 'תקריב ואפילו בשבת' (ראה עוד 'חק נתן' ו'עולת שלמה' בסוגיין).
אמנם, ה'בית מאיר' המשיך לדון בזה, ומבאר סברת המקשים שלא תירצו כן, וכתב: "אבל קושייתם אפשר, דאזלה לשטת הר"י והרשב"א, דסבירא להו רבוי בשעור בחדא טירחה אינו אסור רק מדרבנן, והוא הדין בזה שנותן המלח על האבר ומקטירן יחד על האש דהוי חדא טירחה שרי מדאורייתא, ולא צריך קרא לרבוי אחרי שכבר מבואר להקטיר האברין בשבת", וכן כתב ה'שפת אמת' בסוגיין בהביאו את דברי מהר"ם מרוטנבורג: "וסבירא להו דריבוי בשיעורין אסור מדאורייתא, אבל להפוסקים דריבוי בשיעורין איסור דרבנן הוא, שוב אין צריך קרא להתיר הקטרה, ועל כרחך אתי קרא להתיר מליחה, שפיר הקשו כנ"ל".
סברא נוספת העלה ה'חתם סופר' (ח"ז סי' ל) מדוע אכן לא תירצו שאר המפרשים שהמלאכה הניתרת בשבת היא הבערת המלח על גבי המזבח, וז"ל: "והנלע"ד מה שלא עמדו הנהו גדולי ישראל אהך סברא דמבעיר המלח, שהוא לכאורה פשוט מאוד ונער יכתבהו, אבל סבירא להו דאין שייך הבערה במלח, שניתך בבוא לאש ואינו מבעיר כלל, ואין דרך הבערה בכך, וזהו דומה למה שאמר שמואל בשבת (מב.) ד'מכבין גחלת של מתכת' דלא שייך בהו כיבוי והבערה, וה"ה למלח, וזהו אמת ונכון".
כעין סברא זו מובא ב'כתבי קהלות יעקב החדשים' (שבת סי' כח) אחרי שדן אודות מליחת קרבנות בשבת, שיתכן שהמלאכה היא מלאכת מבעיר בהקטרתו על גבי המזבח כתב: "אלא ששמעתי שהטבעיים כתבו, דמלח אין האור שולט בו ואינו נשרף כלל, ואם כן אין במלח מלאכת הבערה, אם לא שנאמר דאף על פי שאינו נשרף, מכל מקום האור נאחז בו, והוי ליה גם כן הבערה, אמנם מלאכת בישול ודאי איכא במלח כמבואר להדיא בשבת דף מ"ב ע"ב, ויש לומר דלהכי אתי קרא דתקריב אפי' בשבת להתיר העלאת המלח על האישים אע"פ שמתבשל...".
סברתו האחרונה, שהפסוק בא להתיר מלאכת בישול המלח על גבי המזבח, כבר מובאת בדברי ה'בית מאיר' הנז' בשם חכם אחד, אמנם, אם באנו מצד מלאכת מבשל, נצטרך לומר שהיתירא דקרא נאמר רק כשישנו שיעור גרוגרת, כי מלאכת מבשל שיעורה בכגרוגרת, ואילו הקטרת בשר יכולה להיות גם בכזית שהוא פחות מכגרוגרת, ובכה"ג לא היה צורך בקרא להתירה, שהרי אין כאן שיעור למלאכת שבת, ואם היינו באים מצד מלאכת הבערה - גם בכזית יש צורך בקרא, שהרי שיעור הבערה הוא בכל שהוא (עי' רמב"ם הל' שבת פי"ב ה"א), ולולי שהתירה התורה היה בכך משום מלאכת שבת (עי' שו"ת ארי' דבי עילאי שם).
