חזרה כפולה ומכופלת / רפי זברגר

מנחות יט ע''ב

הקדמה

אנו לומדים היום על מחלוקת רב ושמואל לגבי ''דין עיכוב במנחות'':
גופא, אמר רב: כל מקום שהחזיר לך הכתוב בתורה מנחה - אינו אלא לעכב, ושמואל אמר: "גרש ושמן" מעכבין ואין דבר אחר מעכב.
לדעת רב, אם יש חזרה בדין מסוים הקשור למנחות, מלמדת אותנו החזרה, כי דין זה מעכב, ואם לא ביצעו אותו – לא יוצאים ידי חובת מנחה. לעומתו, שמואל סובר כי רק דין של ''גרש'' ו''שמן'' מעכבים את המנחה, שהרי הם חזרו פעמיים בפרק ב' בספר ויקרא (פסוקים ב' ו-ט''ו), אבל כל שאר דברים במנחה, גם אם הם חוזרים פעמיים אינם מעכבים. דין ''גרש'' מלמד אותנו, כי יש לגרוס ולטחון את הקמח בטחינה גסה ולא טחינה דקה, ודין ''שמן'' מחייב להוסיף שמן על המנחה. 
 

הנושא

נלמד את דין ודברים בגמרא ביחס לדעתו של שמואל: 
• ולשמואל, אע"ג דתנא ביה קרא לא מעכבא ליה?
האם יכול להיות ששמואל חולק את הקביעה שדין הנאמר פעמיים במנחות מעכב? אם כן, מדוע התורה חזרה פעם שנייה על אותו דין? 
• אלא כל היכא דתנא ביה קרא ודאי מעכבא. והכא – ב"מלא קומצו", ב"קומצו" קא מיפלגי.
אלא אנו מתקנים את דינו של שמואל ואומרים כי בוודאי כל מקום שחזרה בה התורה ושנתה פעמיים, בוודאי שהוא לעיכוב, אלא כאן יש ''מחלוקת מקומית'' לגבי דין הכפילות אשר נאמרה פעמיים לעניין דין קומץ כמתואר בברייתא:
• דתניא: "מלא קומצו", "בקומצו" - שלא יעשה מדה לקומץ. רב סבר: הא נמי תנא ביה קרא דכתיב (ויקרא, ט', י''ז): וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה, וַיְמַלֵּא כַפּוֹ מִמֶּנָּה וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ, מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר. ושמואל: דורות משעה לא ילפינן.
ישנם שני פסוקים בספר ויקרא על הקמיצה. אחד בפרק ב' (פסוק ב'): .. וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ.. והשני בפרק ו' (פסוק י''ח): וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ
משני הפסוקים אלו, ומשינוי הלשון ביניהם (פעם קֻמְצוֹ ופעם בְּקֻמְצוֹ )לומדים כי אין קומצים בכלי. ובדין זה של הקמיצה שאינה בכלי, יש מחלוקת בין רב לשמואל, לאור פסוק נוסף בפרק ט' העוסק בחנוכת המשכן. 
שם נאמר כי הכהן מילא את כפו (כף היד) מן המנחה, משמע שעשה זאת ביד, לומד רב מן הכפילות כי דין קמיצה ביד מעכבת, ולעומתו, סובר שמואל, כי אין למדים הלכות לדורות מהלכה לשעה, ומכיוון שפסוק בפרק ט' עוסק בחנוכת המשכן, שהוא הלכה לאותו זמן ולאותה שעה, אין למדים ממנו. 
• ולא יליף שמואל דורות משעה? והתנן: כלי הלח מקדשין את הלח, ומדת יבש מקדשין את היבש, ואין כלי הלח מקדשין את היבש, ולא מדת יבש מקדשין את הלח. ואמר שמואל: לא שנא אלא מדות, אבל מזרקות מקדשין, דכתיב: (במדבר, ז', י''ג): ... שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. 
שואלת הגמרא על העיקרון שזה עתה למדנו. האם באמת שמואל לא לומד הלכות לדורות מהלכה לשעה, והרי למדנו במשנה (זבחים פ''ח.) כי אין מקדשין דבר יבש בכלי המיועד ללח, ולא הפוך: אין מקדשין דבר לח, בכלי המיועד לדבר יבש. ועל כך אמר שמואל שם, כי כל זה רק בכלים המיועדים למדידה, אבל בכלים המיועדים רק להחזיק ולא למדוד, ניתן לשים דבר יבש בכלי המיועד ללח, או דבר לח בכלי המיועד ליבש. כל זאת למד שמואל מפסוק בספר במדבר, העוסק בקרנות הנשיאים, שאינם היו אלא לאותה שעה ולאותו דור?
• שאני התם, דתנא בה קרא תריסר זימנין. 
עונה הגמרא: קרבנות נשיאים הם דין מיוחד, שלמרות שהינם רק לאותו דור ולאותה שעה, מכיוון שהתורה טרחה וחזרה על דינים אלו בכל נשיא ונשיא, סך הכול שתים עשרה פעמים, ניתן גם ניתן ללמוד משם. 
 

מהו המסר?

תשובת הגמרא לשאלה על שמואל, מלמדת אותנו כי יש משמעות לחזרה מרובה. התורה מפרטת בפסוקים רבים את קרבנות כל נשיא ונשיא, למרות שהפסוקים בין הנשיאים ממש דומים אחד לשני. ניתן היה לכותבם פעם אחת ולציין כי הם חלים על כל נשיא ונשיא, ובכל אופן התורה ''לא חסכה'' בפסוקים, ופירטה בכל נשיא ונשיא מחדש, את כל הקרבנות אשר הקריב. חזרה זאת באמת דורשת הסבר, והיום למדנו את אחד ההסברים: למרות שאנו יודעים כי ''שני כתובים הבאים כאחד אינם מלמדים'', הרי שאם ישנן שתים עשרה חזרות על אותם פסוקים, הרי הם מלמדים גם מלמדים.
''חזרה כבידה'' כזאת, של שתים עשרה פעמים, בוודאי "מדליקה נורות אדומים" ומחייבת הסבר.
אותו כנ''ל אנו צריכים להבין, להרגיש ולהתייחס בכובד ראש לחזרה של התנהגות מסוימת, או אמירה מסוימת של אחד מילדינו. אם הוא חוזר ושונה ,ומבצע אותו דבר הרבה פעמים, הרי שיש לשים לב, לבחון את משמעות החזרה ולהתייחס אליה באופן רציני ומעמיק.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]