תיכף, עוד מעט / רפי זברגר

מנחות יב ע''א

הקדמה

המשנה המתחילה בדף י''א ומסתיימת בדף י''ב מכניסה אותנו לדיני פיגול. אנו זוכרים נושא זה ממסכת זבחים, שם גם פירטו המשניות והגמרות והרחיבו מאוד בנושאים אלו. נקדים ונאמר כי ישנם שני סוגי פיגול:
1. חוץ לזמנו – חשב הכהן בזמן אחת מארבע פעולות המנחה: קמיצה, הכנסה לכלי, הולכה והקטרה (מקביל לארבע פעולות בקרבנות בהמה: שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה) שהמנחה תיאכל (או אכילת השיריים ע''י הכהנים, או ''אכילת המזבח'' בהקטרת הקומץ) מחוץ ל"זמן המותר לאכילה" - הקומץ חייב להיות מוקטר במשך יום הקמיצה עד הלילה, והשיריים יכולים להיאכל גם בלילה שאחרי ההקטרה עד הבקר. 
2. חוץ למקומו – כמו במחשבת חוץ לזמנו, אך הפעם המחשבה היא ''לאכול'' מחוץ למקום המותר באכילה. את הקמיצה חייבים להקטיר על המזבח, לכן אם חשב להקטיר במקום אחר, הרי זו מחשבת חוץ למקומו, ואת השיריים חייבים לאכול בעזרה, לכן אם חשב לאוכלם מחוץ לעזרה, הרי זו מחשבת חוץ למקומו. 
נזכיר עוד כי ישנה מחלוקת ראשונים, מה כוונת המילה ''מחשבה''. האם צריך לומר בפה את המחשבה (רש''י), או שמספיקה מחשבה בלב (ראשונים אחרים).
 

הנושא

משנתנו מפרטת את שני סוגי הפיגול המתוארים בהקדמה: 
1. הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ, או כזית משיריה בחוץ, להקטיר קומצה בחוץ, או כזית קומצה בחוץ, או להקטיר לבונתה בחוץ - פסול ואין בו כרת.
המשנה פותחת בפיגול של ''חוץ למקומו'' ומפרטת מספר מקרים בהם עוברים על האיסור:
a. לאכול שיריה בחוץ, או כזית משיריה בחוץ.
אם חשב לאכול חוץ למקום המותר, את השיריים של המנחה (הנשאר לאחר הקמיצה), או אפילו מקצת השיריים, אך לפחות כזית. 
b. להקטיר קומצה בחוץ, או כזית קומצה בחוץ.
כנ''ל לגבי "אכילת" הקומץ – אם חשב להקטיר את כולה, או אף מקצתה, אך בשיעור הגדול משיעור כזית, מחוץ למזבח שבעזרה.
c. להקטיר לבונתה בחוץ.
הלבונה היא חלק מן המנחה המוקטרת ביחד עם הקמיצה על המזבח. לכן, גם אם חשב להקטיר את הלבונה מחוץ למזבח, הרי זו מחשבת חוץ למקומו.
2. לאכול שיריה למחר, או כזית משיריה למחר, להקטיר קומצה למחר, או כזית מקומצה למחר, או להקטיר לבונה למחר - פיגול וחייבין עליו כרת.
ועתה מפרטת המשנה את דין ''חוץ לזמנו'': 
a. לאכול שיריה למחר, או כזית משיריה למחר.
כמו מחשבת חוץ למקומו, אך הפעם המחשבה היא לאכול את השיריים או חלק ממנה (גדול משיעור כזית) מחוץ לזמן המותר – לאחר עלות השחר, שלמחרת הקטרת הקומץ.
b. להקטיר קומצה למחר, או כזית מקומצה למחר.
חשב להקטיר את הקומץ או חלקו (יותר מכזית) לאחר שקיעת החמה, שהוא סוף הזמן המותר להקטיר. 
c. או להקטיר לבונה למחר.
כנ''ל במחשבת חוץ לזמנו ביחס להקטרת הלבונה. 
מסיימת המשנה את הפתיח בכלל: 
כל הקומץ, [או] נותן בכלי, המוליך המקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פיגול וחייבין עליו כרת...
פיגול "חוץ למקומו" פוסל את המנחה, ויש איסור לאוכלה או להקטירה. אך האוכל מן המנחה הפסולה הנ''ל אינו מתחייב בעונש כרת (בדומה לפיגול מחשבת "חוץ למקומו" בקרבן בהמה).
פיגול ''חוץ לזמנו'' לא רק פוסל את המנחה, כמו בפיגול של ''חוץ למקומו'', כך שתהא אסורה באכילה או בהקטרה, אלא גם מחייב כרת על מי שאוכל מן המנחה (גם זה דומה לאיסור פיגול "חוץ לזמנו" בקרבן בהמה). 
 

מהו המסר?

הפעם נתמקד במילה למחר המוזכרת במשנה שלוש פעמים בהגדרת איסור פיגול "חוץ לזמנו". כפי שהסברנו לעיל, יש הבדל בין ''מחר'' של השיריים, שם הכוונה לאחר זריחת השמש למחרת ממש, לבין ''מחר'' של הקטרת הקומץ או הלבונה, שם הכוונה לאחר שקיעת החמה של אותו יום.
כיצד משתמשים באותה מילה לשתי משמעויות שונות? אלא כנראה יש לומר, כי הכוונה במילה ''מחר'' – לאחר הזמן המותר. מכיוון שבשיריים מותר לאכול כל הלילה, ''מחר'' כוונתה לזריחת השמש למחרת, ומכיוון שזמן הקטרת הקומץ והלבונה היא עד סוף היום, הרי ש''מחר'' בנושא זה כוונתה לשקיעת החמה של אותו יום.
אנו גם משתמשים במילים דומות המציינות זמן מסוים, אך מתכוונים למשמעויות שונות לפי ההקשר הנאמר. אם אנו אומרים ''עוד מעט'' והפעולה שאנו מבצעים אותה נמשכת לאורך מספר שעות, הרי הכוונה: "עוד מעט", לאחר מספר שעות. אך אם אנו עוסקים בפעולה קצרת טווח של דקות, הרי ''עוד מעט'' כוונתה עוד מספר דקות וכן הלאה על זה הדרך.
אנו כהורים שומעים לא מעט פעמים את ילדינו המגיבים לבקשה שלנו לביצוע מעשה מסוים: מייד, תיכף, עוד מעט וכדו'.
גם לאמירה זו של ילדינו אנו חייבים להפנים את המסר אשר למדנו היום. אם הילד עסוק במשהו הלוקח זמן קצר, הרי שאנו מצפים כי ''תיכף'' יהיה כעבור זמן קצר, אך אם הוא עסוק בפעולה ''ארוכת טווח'', הרי שאנו צריכים להיות סבלניים, ולא לצפות כי הוא יעשה את המוטל עליו תיכף ומיד, אלא רק עם סיום הפעולה, אותה הוא מבצע.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]