צ'ופרים במידה ובמשורה / רפי זברגר

מנחות יא ע"א-ע"ב

הקדמה

הגמרא מתארת בעמוד א' את פעולת הקמיצה:
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: חופה שלש אצבעותיו עד שמגיע על פס ידו וקומץ.
רב זוטרא, בנו של טוביה אמר בשם רב, כי עיקר הקמיצה מבוצעת ע''י שלוש אצבעות: קמיצה (על שם אצבע זו נקראת כל הפעולה), אמה ואצבע. מכניסים את המנחה בין אצבעות אלו לכף היד, ואז מכופף את שלושת האצבעות, עד אשר ראשיהן מגיע ל''פס ידו'' אשר בכף היד, ולאחר מכן הוא הוא ''משווה'' את המנחה עם אגודל מצד אחד, וזרת מצד שני, כדי שהמנחה לא ''תבצבץ'' מתוככי כף היד. על פעולה זו, אומרת הגמרא כי הייתה מבין שלוש פעולות ה''קשות במקדש''.   
 

הנושא

המשנה בעמוד א' מסבירה את פעולת הקמיצה (כנראה זה מקור הידע של הגמרא לפני המשנה), ומפרטת מקרים אשר פוסלים אותה.
כיצד הוא עושה? פושט את אצבעותיו על פס ידו. ריבה שמנה, חסר שמנה, חיסר לבונתה – פסולה.
הרישא של המשנה מתארת כאמור את פעולת הקמיצה, כפי שהוסבר בגמרא לפני כן.
בסיפא ישנם שלושה מקרים הפוסלים את הקמיצה:
1. ריבה שמנה – יש לשים לוג שמן אחד על כל מנחה (לפי הדעה שנפסקה במשנה בדף פח.). הכנסת כמות הגדולה מלוג פוסלת את המנחה.
2. חסר שמנה – למדנו לעיל (ט:) מהפסוק בספר ויקרא (ב', ב') העוסק במנחה: ... וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ... כי אין להחסיר מן הכמות של השמן במנחה, ולכן פוסקת המשנה כי אם חיסר, והכניס פחות מלוג הרי שגם במקרה זה פסל את המנחה.
3. חיסר לבונה – שיעור תוספת לבונה במנחה הוא ''מלא הקומץ'' (ק''ו:), ואם חיסר משיעור זה – נפסלת המנחה.
בעמוד ב' מדייקת הגמרא מחוסר הסימטריות בין דיני השמן ודיני הלבונה במשנה: הא יתיר כשרה!
כלומר, אם ייתר מן הלבונה לא פסל את המנחה, שהרי המשנה לא פסקה דין ייתור בלבונה כשם שפסקה בייתור השמן.
מייד מקשה הגמרא מן הברייתא: והתניא: יתיר פסולה.
בניגוד לדיוק שעשינו מן המשנה, הברייתא פוסקת במפורש כי גם ייתור לבונה פוסלת את המנחה.
מתרץ רמי בר חמא: כגון שהפריש לה שני קמצין.
על פי פירושו של רש''י, רמי בר חמא אומר, כי כוונת הברייתא שהוסיף הרבה לבונה, עד כדי הכפלת הכמות לשני קמצין. כמות כזאת אכן פוסלת את המנחה, אך אם הוסיף פחות מכך, אין המנחה נפסלת, כפי שדייקנו מן המשנה שלנו.  
 

מהו המסר?

תשובתו של רמי בר חמא מלמדת אותנו כי גם דברים טובים יש לעשות במידה ובמשורה. כידוע, לבונה הינה ה''חלק הטוב'' של המנחה, ולכן לא שמים אותו במנחת חוטא ובמנחת קנאות. אבל גם בדברים טובים אין להגזים. אם מכפילים את הכמות, ושמים שני קמצים, אזי המנחה נפסלת מ''עודף לבונה''.
כמו בלבונה כך גם בחיים, וכך גם בחינוך ילדים. מותר, צריך ורצוי לצ'פר את הילדים ולעודד אותם על מעשים טובים שעשו, על מחשבות טובות וכן הלאה. אך גם בתחום זה אין להגזים. אין לתת לילד פרס על כל דבר שעושה. אין להרבות במתנות השכם והערב, עד כדי הרגל שאם לא מקבלים מתנה או צ'ופר לא מבצעים את המטלה.
קומץ לבונה – כן, שני קמצים – לא.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]