סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

לשים גז על העיקר / רפי זברגר

מנחות ח ע''ב - ט ע"א

 

הקדמה

בסוף דף ח' דנה הגמרא במאמר שהוזכר לפני כן בעמוד א':
גופא א"ר יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרין שנאמר (ויקרא ג', ב): ... וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.. ולא יהא טפל חמור מן העיקר.
רבי יוחנן דן על מקרה ששחטו קרבן שלמים בתוך ההיכל במקום לשחוט בעזרה. הוא פוסק כי שחיה זה הינה כשירה, ומוכיח זאת מהפסוק בספר ויקרא המובא במאמרו. פסוק זה קובע כי יש לשחוט שלמים באהל מועד שהוא העזרה. וכאן מוסיף רבי יוחנן כלל מעניין: ''שלא יהיה טפל חמור מן העיקר''. עיקרון זה קובע, כי אם מותר לעשות משהו במקום ''טפל'', בוודאי שיהיה מותר לעשות זאת במקום המוגדר ''עיקר''. ההיכל לעומת אוהל מועד הינו ''עיקר'' לעומת ''טפל'', שהרי בתוך ההיכל נמצאים השולחן, מזבח פנימי והמנורה, שהם קרובים יותר לקדש קדשים, ובו נעשית ''העבודה הפנימית'' החשובה יותר מהעבודה בעזרה. לכן, אם התורה קובעת כי מותר לשחוט באהל מועד, אין סיבה לאסור זאת בהיכל. לאור האמור לעיל ניתן לומר כי, למרות שהתורה קובעת כי יש לשחוט שלמים באהל מועד, פוסק רבי יוחנן כי אם שחטו בהיכל, השחיטה כשירה.  
 

הנושא

הגמרא מקשה על רבי יוחנן מתוך הברייתא הבאה:
ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את העזרה, שהכהנים נכנסין להיכל ואוכלין בקדשי קדשים ושירי מנחות, תלמוד לומר (במדבר י''ח, י'): ... בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ 
אם יש ''מצב חירום'' בבית המקדש ואויבים מקיפים את המקום, הרי שמותר לכוהנים להיכנס לתוככי ההיכל, על מנת להתרחק מחיצי האויבים, ולאכול שם קרבנות של ''קדש קדשים'' (חטאת, עולה ושלמים) למרות שבאופן עקרוני הם צריכים להיאכל בעזרה ולא בהיכל.
ממשיכה הגמרא ומקשה: והא למה לי קרא, לימא בחצר אהל מועד יאכלוה ולא יהא טפל חמור מן העיקר. 
לאור עיקרון של רבי יוחנן, לא היה צריך פסוק מיוחד ללמדנו הלכה זו, שהרי כל מה שמותר לעשות בעזרה, מקום הטפל להיכל, מותר לעשות גם בהיכל, ולכאורה הפסוק מיותר. 
עונה הגמרא ומלמדת אותנו עיקרון חשוב:
עבודה, דאדם עובד במקום רבו - אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר, אכילה, שאין אדם אוכל במקום רבו - טעמא דכתב קרא, הא לא כתב קרא - לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרינן.
יש הבדל בין ''עבודה'' ל''אכילה''. עבודה – אדם נוהג לעשות גם לפני אדונו (בלשון הגמרא: רבו), לעומת אכילה, שאין אדם נוהג לאכול לפני אדונו. ה''אדון'' אצלנו, הכוונה לקדוש ברוך הוא שהוא בין היתר גם ''אדוננו''. 
לאור כלל זה עונה הגמרא כי יש הבדל בין שחיטת הקרבנות (המוגדרת כ''עבודה'') לאכילתם. השחיטה, כיוון שאין בעיה לבצעה לפני רבו, אין שום מניעה שתיעשה גם בהיכל (מקום הקרוב יותר לקדש הקדשים – מקום השראת השכינה), למרות שמן הדין צריכה להיעשות בעזרה. לכן, אפשר להפעיל את הכלל ''לא יהיה טפל חמור מן העיקר'' – לא תהיה עזרה חמורה מן ההיכל, ואם ניתן לשחוט בעזרה, בוודאי שניתן לשחוט גם בהיכל. 
לעומת זאת, אכילת הקרבנות, על כך דברה הברייתא, כיוון ש''אין אדם נוהג לאכול בפני רבו'', אם לא היה פסוק ללמדנו כי ניתן לאכול גם בהיכל, לא היינו מפעילים כאן את הכלל ''לא יהיה טפל חמור מן העיקר''. ולכן הברייתא הביאה פסוק, ומשם למדנו כי אמנם ניתן גם לאכול קדשי קדשים בהיכל ולא רק בעזרה. 
 

מהו המסר?

למדנו היום שני עקרונות:
"לא יהא טפל חמור מן העיקר" ו"אין אדם נוהג לאכול פני רבו''. נתמקד במסר של העיקרון הראשון.
עיקרון זה מלמד אותנו, להבחין בין טפל לעיקר. לבחון את דרגת החשיבות של הנושאים בהם אנו מתעסקים, ולהחליט מהו הטפל ומהו העיקר. לאחר בחינה זו, ניתן להסיק ''מסקנות מעשיות''. אחת המסקנות היא הכלל ש"לא יהא טפל חמור מן העיקר". לא יכול להיות, שאם אנו מבצעים פעולה ב''דבר הטפל'' שלא נוכל לבצעה גם בדבר העיקרי. לכן התרנו לשחוט את הקרבן בהיכל, למרות שהתורה קבעה כי יש לשחוט בעזרה.
כל החיים שלנו אנו מחליטים החלטות לגבי ''עיקר וטפל'', במודע, או שלא במודע. אנו צריכים להכריע מה לעשות בזמן נתון, כאשר לא פעם ולא פעמיים עומדות בפנינו כמה מטלות, ואנו מחליטים לבצע את ''המטלה החשובה והעיקרית יותר''.
לא יכול להיות, קובע לנו רבי יוחנן, שנתייחס לדברים החשובים פחות מאשר לדברים החשובים יותר. וכן לא סביר, שנפעל דווקא בדברים הטפלים, ולא נוכל לבצע אותם דברים גם בדברים החשובים.
גם בחינוך ילדים, שומה עלינו להקנות כלים אלו לילדינו. הם חייבים להיות מודעים לנושאים היותר חשובים, היותר עקרוניים בחיים, ו'לשים עליהם "גז חזק יותר''. לא לעסוק כל היום (וכל הלילה) בדברים טפלים ולא חשובים. ננסה להפנים זאת גם בחיים שלנו כהורים, את הלכתו של רבי יוחנן ''שלא יהא טפל חמור מן העיקר'', ובכך גם נלמד את ילדינו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר