משה זר, אהרן קרוב
זבחים קא ע"ב - קב ע"א
"מרים מי הסגירה? א"ת משה הסגירה - משה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים. וא"ת אהרן הסגירה - אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים. אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים אותה שעה אני כהן ואני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה".
הקשו המפרשים, המהרש"א הפנים מאירות ועוד, למה לא נאמר גם במשה התירוץ שקרוב הוא.
אלא שפירש רש"י: "ואין קרוב רואה את הנגעים - כדתניא בסנהדרין (דף לד) כל ריב וכל נגע מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים". ופסול קרובים בריבים נלמד שם במסכת סנהדרין בדף כז ע"ב – כח ע"א מהפסוק "לא יומתו אבות על בנים" – שאין אדם נדרש לפגוע בעדותו בקרוביו, ומשום כך הוא נפסל מלהעיד בהם בין לחובה ובין לזכות (ראה בקישור זה).
ואולם בברכת משה ללוים נאמר: (דברים לג, ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. ופירש שם רש"י: "כשחטאו בעגל ואמרתי מי לה' אלי נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל או את אחיו מאמו או בן בתו וכן עשו". כלומר שמעלת הלוים היתה שבשעת הצורך ידעו להתנכר אף לקרוביהם, היפך מהדין הרגיל.
לפיכך גם משה שלוי היה ונאה דורש ונאה מקיים היה, בשעה שאין איש יכול היה "האיש משה" להסגיר אף את קרוביו, אילולא שזר היה.
