דיוק וחידוש ברש"י

בבא קמא דף מא

עמוד ב

רש"י ד"ה את לא דריש. כדתניא דפירש מהן נחמיה: אתין וגמין. ריבויין: שהגיע לאת ה' אלהיך תירא. לא ידע מה לרבות:
פסחים כ"ב ע"ב
רש"י - את לא דריש. לריבויא דסבר לה כשמעון העמסוני שפירש כל אתים שבתורה לרבות כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא אמר מה ארבה לירא עמו פירש מכולן וחזר בו מכל ריבויין שדרש דמדהא לאו לרבוייא אתא כולהו נמי לאו לרבויי אתו:
קידושין נ"ז ע"א
רש"י - את לא דריש. לריבויא: כי האי תנא. שפירש מלדורשן: היה דורש כל אתין שבתורה. לריבויא: פירש. שירא לרבות שום דבר להשוותו למורא המקום:
ראשית הדברים נעמוד על ענין אחד לדייק בלשון רש"י ונרקד על תלת מקומות אלו שבכל מקום שינה רש"י בענין זה, ישנם עוד שינויי לשונות בין המקומות השי"ת יעזור שנמצא גם בהם את המטמוניות שבדברי רש"י ובאותיותיהם שספרם כדינרי זהב,
והענין הוא במה שרמז רש"י מה שמו של התנא שפירש מלדרוש את, בבב"ק - דפירש מהן נחמיה, בפסחים – דסבר לה כשמעון העמסוני, בקידושין – שפירש מלדורשן ורש"י מעלים את שמו,
הנה החוט המשולש בגמרות אלו שבכולם נאמר בלשון זה כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש, ומכאן שלגמרא עצמה אין ידוע מה שמו, אמנם במסכת בכורות דף ו' ע"ב איתא ברייתא זו בשם שמעון העמסוני בלבד, וא"כ צריך להבין מה ראה רש"י לשנות ופעם לבחור את נחמיה ופעם את שמעון ובשלישי העלים,
ובהתבוננות בגמרות אלו נראה שהיה סיבה מסויימת לכאורה לכך:
בפסחים - שמו של בעל המאמר בעל השור נקי וכו' שמעון בן זומא נאמר בסמוך מאוד ועליו נאמר שאין דורשין את כהאי תנא וכו' וע"כ רש"י כתב שמעון העמסוני להבדיל שם שמעון משמעון, שלא נטעה לומר שבאחד עסקינן,
בבב"ק – שמות כל הנוגעים בדבר ברורים ומפורשים גם מי שדורש בעל השור נקי לדרשה אחרת נכתב שמותם מיד בסוגיא הסמוכה וכן נאמר בגמרא כדבעי למימר קמן, שמו של שמעון בן זומא ג"כ נכתב אבל לא כל כך סמוך וע"כ לא היה לרש"י צורך להבדיל ולשנות שמעון משמעון ולכן רש"י כתב את השם האחר נחמיה, ומזה נלמד גם שבאותו תנא עסקינן,
בקידושין – לא הוזכר אף שם כולל שמו של שמעון בן זומא ע"כ רש"י ג"כ העלים את השם,
וכל זה ילמדנו רש"י שנמשך לשיטת הגמרא שפעמים לא מביאה את שמות התנאים ופעמים כן אבל תמיד הוא מפני סיבה ולא תמיד היא נגלית לעינינו, וכן כאן שמו של מי שפירש מלדרוש אתי"ן הועלם בכוונת מכוין, כי הלא דבר הוא הרי מדובר בתנא שהיה מראשוני התנאים לפני דורו של רבי עקיבא וכל ימיו עסק בדרשות את שנכתב בתורה מאות פעמים, וישנם הרבה מקומות בש"ס שיש מחלוקת תנאים ולדיעה אחת דרשינן את ועל החולק הגמרא אומרת שהוא לא דורש את (נזיר ס"ה ע"ב – סוטה י"ז ע"א – מנחות י"א ע"ב ועוד) ושמו מסופק שמעון או נחמיה ומדוע אין שום מימרות נוספים בש"ס משמו,
ואכן שמו הוא נחום איש גם זו כדאיתא במסכת חגיגה דף י"ב ע"א שאל רבי ישמעאל את ר''ע כשהיו מהלכין בדרך א''ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ''ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן א''ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקב''ה עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש, וכן איתא במסכת שבועות דף כ"ו ע"א א''ר יוחנן ר' ישמעאל ששימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט איהו נמי דורש בכלל ופרט רבי עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט איהו נמי דורש ריבה ומיעט,
ומאחר שכל ימיו זה היה עיסוקו בלדרוש אתי"ן וחזר בו אבל תלמידו רבי עקיבא שמשה רבינו ע"ה ביקש שתינתן תורה על ידו מפני שהיה דורש כל התורה וכתרי אותיות וכ"ש אותיות ותיבות והוא דרש את האת שהיה הכי קשה לדרוש ולימד בזה את ענין היראה גם מהחכמים הרי שמכח זה היראה והכבוד העלים את שמו של רבו מחשש שימעיט בכבודו כי לא מצא דרש לאת ה' אלקיך, על כן במקום שנאמר שפירש מלדרוש העלימו את שמו משא"כ בחגיגה ובשבועות נכתב שמו נחום איש גם זו, ואולי ירמזון השמות בהגייתן נחמיה העמסוני – נחום מלומד בניסין (כנאמר על נחום איש גם זו במסכת תענית דף כ"א ע"א) , שמעון העמסוני – שהיה סומא משתי עיניו (שם).
הערה בשולי הדברים שבירושלמי תנינן איפכא (ברכות פ"ט ה"א) נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבה עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין. אכין ורקין מיעוטין אמר ליה מהו הוא ההן דכתיב (שם) את ה' אלהיך תירא אמר ליה אותו ואת תורתו, אמנם גם אם כירושלמי הנכון שרבי עקיבא רבו היה הרי מדובר בתנא חשוב שפעל בתקופה מקבילה מאוד לזמנו של ר"ע והדברים יכולים להתקיים גם כך, ועוד יש להוכיח מירושלמי זה שכתוב כ"ב שנים שימש וכו' שזה כמספר השנים שאיתא בבבלי בחגיגה ומכאן שנחמיה העמסוני ונחום איש גם זו זה אותו התנא.