סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

דיוק וחידוש ברש"י

זבחים צג ע"ב - צד ע"א

 

דף צג עמוד ב

רש"י ד"ה כפורי זהב. גבי כלי שרת כתיב בספר עזרא והן מזרקין ועל שם שמקנח בו אצבעו קרי להן כפורי לשון וכפר ידיה דנירון קיסר (גיטין דף נו.):
בדף כה ע"א איתא ברש"י כפורי זהב. קרי למזרקין בספר עזרא על שם קינוח כדאמר במסכת חולין (דף ח:) אי איכא בליתא דפריסא למכפריה א''נ ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא גבי נירון קיסר (גיטין דף נו.):
וכן במנחות איתא כעין רש"י בדף צ"ג ,
והנה שם בף כ"ה הגמרא מדברת גבי קינוח הסכין וע"כ הביא רש"י בתחילה את לשון הגמרא בחולין המדברת גבי קינוח הסכין, וברש"י שם בחולין איתא למיכפריה. לקנחו וחבירו בגיטין (דף נו.) (בנבוזראדן) ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא ובעזרא קרי למזרקים כפורי זהב על שם שמקנח בם באצבעו מן הדם: ורש"י כותב "וחבירו" ששניהם לשון הש"ס לשון חכמים, והפליאה היא למה בחולין נצרך להביא גם לשון הפסוק כפורי זהב,
ובכל אופן צריך להבין למה נצרך רש"י בדף כה אחר שכתב לשון חכמים המדבר באותו ענין של קינוח הסכין, לומר אי נמי ובעי לכפורי ידיה גבי נירון קיסר,
ונראה לומר שרש"י רוצה בכל פעם כשמזכיר ענין כפור - קינוח, לקשר את הפסוק הזה ורש"י מציין כל פעם שהוא בספר עזרא, כי זה היה שיבת עזרא מבבל – מהגלות אחר חורבן בית ראשון - השיבה לציון עם הכלים לבית המקדש השני, והמעשה מנירון קיסר הוא מדבר על חורבן בית המקדש השני ואמר לשון זה כביכול שהקב"ה מקנח את ידיו ושולח מישהוא אחר להחריב, ובעקבו זה אף התגייר חזר בתשובה (שזה גם כן רמז לכפרה), ובכך רש"י רומז לנחמה שכמו ששבו לאחר חורבן בית ראשון ובנו את בית המקדש, אזי גם כן בימנו במהרה נשוב לציון ויבנה בית המקדש השלישי אמן.
 

דף צג עמוד ב - דף צד עמוד א

רש"י דה אין לי אלא בגד. סתם בגדים שבתורה צמר ופשתים:
עיין במסכת שבת דף כ"ו ע"ב וברש"י שם, ועיין במה שכתבתי שם ונראה לפרש על פי מה שהעלנו בכוונת רש"י שהביא ארבעה מקומות בתורה שנאמר בהם בגד, דכל מקום שנאמר בגד בדרך של מיעוט או שיש סיבה נוספת לומר שהוא מיעוט אז הלשון בגד מתייחד לצמר ופשתים דווקא משא"כ במקום שהוא נאמר בלשון כלל, ואם כן אפשר ע"פ זה לפרש שבתחילת הפסוק ואשר יזה מדמה "על הבגד" משמע לשון מיעוט, (משא"כ בגד אלמנה או כשנכתיו יכבס בגדיו – יחוס הבגד לאדם גורם לומר שהבגד אינו מיעוט כי האדם הוא המיעוט והבגד שם כולל לכל השייך לו או לכל מה שהוא לבוש בו) ועל כן שהפסוק "חוזר" לומר אשר יזה עליה תכבס, משמע לשון כולל ולשון ריבוי, וכן לא כותב על בגד אלא "עליה", ותכבס משמע ג"כ לשון כולל יותר (לא נכתב יכבס) כל מה ששייך בכיבוס, ובזה מרבה כל מיני בגדים, ולא רק צמר ופשתים כדמשמע המיעוט "על הבגד", או נאמר שהמשך הפסוק רומז לומר שהבגד שנכתב בתחילת הפסוק אינו מיעוט,
ובמלבי"ם בתורת כהנים פירש שהלשון אשר יזה עליה שהוא בלשון נקיבה אף שבתורה נאמר תמיד בלשון זכר והיה צ"ל "עליו" , בכך רמזה התורה לשאר בגדים כסות ושלמה ועוד, כי מאחר שלא נלמד בגד בהבנה המדויקת שלו שאז היה אומר עליו, אלא להבנה מורחבת יותר הכוללת כל מה שלובש האדם, עכ"ד , ולפי דבריו עיקר הלימוד מהלשון "עליה",
והחפץ חיים בביאורו על התורת כהנים כתב וז"ל אשר יזה - משמע על איזה דבר שיזה צריך כיבוס, ולדבריו הלימוד הוא מ"אשר יזה",
אבל מלשון הברייתא כאן בגמרא וכן בתורת כהנים – תלמוד לומר אשר יזה עליה תכבס, הן הכרע לא כדברי המלבי"ם ולא כדברי הח"ח, מה שאין כן לפי דברינו בהסבר רש"י צריך את כל התיבות "אשר יזה עליה תכבס" ללמוד שהבגד הוא כולל כל מיני בגדים.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר