אין שמחה כהתרת הספיקות / רפי זברגר

זבחים צ ע"א

הקדמה

הגמרא בדף שלנו ממשיכה לדון בדיני קדימויות. למדנו בשתי המשניות הראשונות של פרק עשירי, שני כללים:
1. כל התדיר מחברו קודם את חבירו.
2. כל המקודש מחברו קודם את חברו.
המשניות הציגו מספר דוגמאות לכל אחד מן הכללים. בין הדוגמאות המצוינות במשנה השנייה: מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה. הסיבה: מנחת חוטא ''באה על חטא'' כלשון המשנה, ולכן ''שווה'' יותר וקודמת למנחת נדבה.
הגמרא בדף שלנו מקשה על כך: 
אדרבא! מנחת נדבה קודמת, שכן טעונה שמן ולבונה?
מנחת נדבה כשמה כן היא, באה בנדבה, ולא בעקבות חטא. לעומת מנחת חוטא אשר באה בעקבות חטא (טומאת מקדש וקודשיו ועוד). ההבדלים ביניהם:
1. מנחת חוטא באה מן השעורים, מנחת נדבה מן החיטים. 
2. מנחת נדבה יש שמן ולבונה, ובמנחת חוטא אין.
בעקבות השינוי השני, שואלת הגמרא, מדוע אם כן, מנחת חוטא קודמת, הרי מנחת נדבה ''שווה'' יותר שכן, יש בה שמן ולבונה?
מתרצת הגמרא: אפילו הכי, מנחת חוטא הבאה על חטא עדיפא דמכפרת.
למרות העדיפות שיש למנחת נדבה, עקב היותה טעונה שמן ולבונה, העדיפות של מנחת חוטא עדיפה כיוון שהיא ''מכפרת''. 
 

הנושא

איבעיא להו: מנחת סוטה ומנחת נדבה איזו מהן קודמת.
למדנו במשנה כי מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה בגלל שמנחת חוטא מכפרת, כפי שראינו בהקדמה. ועתה שואלת הגמרא, האם גם מנחת סוטה קודמת למנחת נדבה, שהרי מנחת סוטה אינה מכפרת. הגמרא מסבירה את צדדי הספק: 
מנחת נדבה קדמה שכן טעונה שמן (או) ולבונה, או דלמא מנחת סוטה קדמה שכן באה לברר עון.
מצד אחד יש ''יתרון'' למנחת נדבה שכן יש בה שמן ולבונה, לעומת מנחת סוטה שאין שמן ולבונה, ומנגד, יש יתרון למנחת סוטה שהיא ''מבררת'' את העוון. כזכור, מנחת סוטה היא חלק מתהליך של בדיקת האשה הסוטה, לאחר שבעלה ''קינא'' לה שלא תתייחד עם איש פלוני, והיא אכן עשתה זאת. המים המרים ביחד עם המנחה מבררים, האם האשה גם נבעלה לאותו פלוני במסגרת אותה התייחדות או לא. העובדה שמנחה זו ''מבררת'' הופכת אותה להיות ''שווה'' ו''מקודשת'' יותר. 
מנסה הגמרא לפשוט את השאלה מהמשנה שלנו: מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה - מנחת חוטא הוא דקדמה למנחת נדבה הא מנחת סוטה לא. 
העובדה שהמשנה קבעה כי מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה ולא מנחת סוטה, מוכיחה לכאורה כי מנחת סוטה אינה קודמת למנחת נדבה. 
דוחה הגמרא: מי קתני מפני שהיא מכפרת, מפני שהיא באה על חטא קתני, והא נמי באה על חטא.
הגמרא מדייקת בלשון המשנה, בהסבר עדיפות של מנחת חוטא על מנחת נדבה: ''מפני שהיא באה על חטא'', אם כן אומרת הגמרא, גם מנחת סוטה באה על חטא (האשה נסתרה עם האיש, ואולי אף נטמאה (נבעלה על ידו)). לכן, ניתן לומר כי גם מנחת סוטה אולי תהיה קודמת למנחת נדבה. 
בסופו של הדיון בגמרא בשאלתנו, מה קודם למה: מנחת סוטה או מנחת נדבה, אין פשיטות בגמרא, ולכן פוסק הרמב''ם (הלכות תמידין ומוספין, ט', י'), כי כל אחד יכול להחליט מה להקדים מבין שתי המנחות הללו. 
 

מהו המסר?

בהצגת צדדי הבעיה, ראינו כי תכונת "מברר" ( באה לברר עון ) מקנה עדיפות. יש להבין, מדוע ''פעולה מבררת'' כמו מנחת סוטה, מהווה עדיפות על מנחה אחרת שאינה מבררת.
על הפסוק במשלי (ט''ו, ל') מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם, מפרש מצודת דוד שם: הארת עינים בדבר המסופק - ישמח לב, כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות.
כלומר, התרת הספקות גורמת לשמחה גדולה לאדם, שכן, חוסר וודאות ומצב של אי ידיעה, גורמת לאדם אי נוחות גדולה, ואף יכולה להביא לעצבות וחוסר שקט. לכן, התרת הספק לאדם מהווה סיבה טובה לשמחה גדולה.
לאור זאת נוכל להבין את משמעות ''פעולה מבררת'' המקנה עדיפות למנחת סוטה. למרות שמדובר על בירור קיום החטא, אם אמנם בוצע או לא, בכל מקרה, התרת הספיקות ובירור המציאות הינה ''פעולה חשובה'' ולכן מקנה עדיפות.
הדבר נכון כמעט בכל מצבי החיים, ובוודאי נכון גם בקשר בין הורים וילדים. השארת מצבים או שאלות ''בלתי פתירות'' המשאירות ספק בלב הילד, כיצד לנהוג, מתי לעשות כך ומתי אחרת, האם לעשות או לחדול, ועוד כהנה שאלות רבות ומגוונות, לא רצויות בלשון המעטה. כדאי ורצוי ללבן ולהבהיר את הדרך הנכונה, את היעד המוצהר, את האופן האם וכיצד לבצע מעשה מסוים, ולא להשאיר ''מצבי ערפל'' בלתי ברורים.  אין שמחה כהתרת הספיקות.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]