התמדה / רפי זברגר

זבחים פט ע"א

הקדמה

היום אנו מתחילים פרק עשירי של המסכת, פרק העוסק בדיני קדימויות בין קרבנות 
 

הנושא

המשנה פותחת בכלל הידוע: כל התדיר מחבירו קודם את חבירו.
אם קיימות לנו שתי פעולות לביצוע, אחת תדירה יותר מהשנייה – התדירה קודמת לעשיה. במילים אחרות: תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם. ועתה המשנה מפרטת דוגמאות ליישום הכלל הנ''ל: 
1. התמידין קודמין למוספין.
למרות שגם קרבן התמיד, אשר קרב פעמיים בכל יום, תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים, וגם קרבנות המוספים, כולם הינם קרבנות עולה, למרות זאת מקדימים את קרבן התמיד, כיוון שהוא תדיר, וקרב מידי יום. 
2. מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש.
אם חל ראש חודש בשבת, מקדימים להקריב את מוסף השבת, למוסף ראש החודש, למרות ששני הקרבנות הינם קרבנות עולה, כיוון ששבת תדירה יותר מראש חודש.
3. מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה.
ראש השנה כידוע, חל תמיד בראש חודש תשרי, וגם כאן, יקדימו את הקרבת מוסף ראש חודש למוסף ראש השנה, כיוון שראש חודש תדיר יותר. 
הוכחה מתוך פרשת השבוע שקראנו זה עתה, פרשית המועדות בפרשת פנחס (במדבר כ''ח, כ''ג) : 
מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד, תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה.
הפסוק עוסק בקרבנות פסח, ושם נאמר כי הפסח בא בנוסף לקרבן התמיד, משמע מכך כי קרבן תמיד קודם למוסף פסח. 
 

מהו המסר?

עיקרון זה הקובע כי יש להקדים את התדיר, נכון לא רק לגבי קרבנות אלא גם לנושאים אחרים. אם עומדות בפנינו שתי מצוות אחרות, כאשר אחת תדירה מחברתה, הרי שיש להקדים את התדירה.
ניתן לומר כי ''תכונת התדירות'' מקבילה במידה זו או אחרת למידת התמדה. שהרי ככל שהדבר תדיר יותר, כך ההתמדה בעשייתה גדולה יותר. הדוגמא הראשונה המצוינת במשנה מייצגת נושא זה באופן משמעותי מאוד. שהרי אין כמעט התמדה גדולה יותר מהקרבה יומיות ללא הפסקה של קרבן תמיד. ללא תלות בעונת השנה, ביום בשבוע, ולא בשום פרמטר אחר - מקריבים בבית המקדש מידי יום את קרבן התמיד. בהחלט התמדה ראויה לציון.
אנו מעודדים מאוד את מידת ההתמדה. למשל, המלצת חכמים "לקבוע עיתים לתורה", מציינת בדיוק נושא זה. לקבוע שעה מסוימת בכל יום, שעה קבועה, שבה מתמידים ולומדים, (עדיף בחבורה) הינה עצה חשובה מאוד.
יצחק אבינו מייצג תכונה זו. לא היו דברים יותר מידי דרמטיים במהלך חיו הארוכים (מאה שמונים שנה, יותר מאברהם ויעקב), אך הוא הקפיד להתמיד בעבודת אדמה, בישוב הארץ (לא יצא מן הארץ ולוא פעם אחת בלבד), בקיום המצוות, בחיי משפחה ועוד ועוד.
בכיוון זה נשתדל לחנך גם את ילדינו (וגם את עצמנו!). ''לקבוע עיתים'' לנושאים המעניינים את הילד. לעודד ולחזק להתמיד בכך, ולא להישבר מכל קושי, קטן כגדול.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]