גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קי"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף פה ע"ב
היאך הותר להשתמש בקרנות - שופרות - אילו של יצחק בעוד שהיו ראויין להשרף עם איל העולה על גבי המזבח?
משנה: הצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים, בזמן שהם מחוברים - יעלו, שנאמר (ויקרא א, ט) "והקטיר הכהן את הכל", פירשו - לא יעלו, שנאמר (דברים יב, כז) "ועשית עולותיך הבשר והדם" (פה ע"ב).
הכתוב אומר במתן תורה (שמות יט, יג): "במשוך היובל המה יעלו בהר", וכתב שם רש"י: "היובל - הוא שופר של איל... שופר של אילו של יצחק היה" (ומקורו טהור ב'פרקי דרבי אליעזר' פ"ל. מובא להלן), ותמה עליו הרמב"ן ממשנתנו בזה"ל: "ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו, והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות". כלומר, היאך השתמשו בקרנים אחרי שנשרף על גבי המזבח ונעשה אפר.
מחמת דוחק הקושיא רוצה הרמב"ן ליישב וכותב: "אולי גבל הקב"ה עפר קרנו והחזירו למה שהיה" וכו'. וכתב עליו הטו"ז בפירושו 'דברי דוד' על התורה: "ודברי הרמב"ן בזה הם אמת, אע"פ שאמר על זה 'אולי', מ"מ הוא האמת הגמור, ומצינו בטיטוס הרשע שצברו את עפרו בכל יום ודנו אותו, ק"ו למדה טובה שהוא יתברך נוטל עפר השריפה הקדושה ובורא ממנו בריה חדשה". ואמנם כן כתב רבינו בחיי (שם) בפשיטות על דברי רש"י: "וכוונתו לומר, כי אף על פי שהאיל הוקרב עולה, ועולה כולה כליל, החזירו הקב"ה להויתו הראשונה".
אולם רבינו אליהו מזרחי כתב נגד דברי הרמב"ן, וז"ל: "ולא ידעתי מי הכריחו לזה הפירוש, שיותר נכון היה לו לפרש האגדה הזאת כשפירש ממקום חבורו, ששוב אינו ראוי להקטרה, כמו ששנינו בזבחים: 'צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן התישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים, בזמן שהן מחוברין, מקטירין את הכל, ואם פירשו - לא יעלו'..." (וכ"ה גם ב'תוספות השלם' עה"ת פר' יתרו שם אות יב בשם רבינו אפרים). כלומר, יתכן שנפרשו הקרניים בתחילה, ולכן לא העלה אותן אברהם אבינו ולא נשרפו.
ברם, המהר"ל ב'גור אריה' כתב על דברי המזרחי: "ולא הועיל כלום, שאם פירש מחיים, ולא היה ראוי להקטרה, אם כן לא היה נקרב תחת יצחק, ומאי חשיבות זה השופר של אילו של יצחק, כיון דפירש מן האיל. ועוד, וכי לא ראו הם דברי 'פרקי רבי אליעזר' (פרק ל) דקאמר שם: איל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה; גידין של איל - נעשו ממנו עשרה נימין של כינור דוד, שהיה מנגן בהם. עורו של איל - אזור מתניו של אליהו זכור לטוב. קרנו [של איל] של שמאל - שתקע בו בהר סיני... קרנו של ימין, שהוא גדול משל שמאל, יתקע בו לעתיד...", והיינו, דכלפי שאר חלקי האיל, כגון הגידים והעורות, קשה מאוד לומר שנפרשו גם המה קודם שעלו על גבי המזבח (כן העיר גם הטו"ז ב'דברי דוד' הנ"ל).
ומחדש המהר"ל ביישוב הדברים, וזה יסודו: השופר שתקעו בו בהר סיני, וכן זה שיתקעו בו לעתיד, אינו שופר טבעי כלל, וגם האיל שהקריב אברהם תחת יצחק בנו היה מורכב משני חלקים: חלק טבעי וחלק ניסי, ומה שנשרף על גבי המזבח יחד עם העורות והגידים והקרניים היה החלק הטבעי, ואילו החלק שהוא למעלה מן הטבע לא נשרף כלל, כי מעשה ניסים אינם נפסדים, ועל חלק זה כתב הפרקי דרבי אליעזר שלא יצא ממנו דבר לבטלה, ונשתמשו בחלקים בעתים שונים.
והא לך מעט מלשון קדשו: "ואני תמה על הרמב"ן ז"ל, וכי אדם בעולם שסובר שהיה השופר הזה שיוצא ממנו הקול במתן תורה שופר טבעי, שמקשה על המדרש, שהקרנים של איל שהקריב אברהם נשרף, לא עלה על דעת אחד מעולם, ולפיכך אף אם נשרף האיל, לא נשרף רק מה שראוי לשריפה, אבל שאינו ראוי לשריפה - לא נשרף. ומפני כי האיל הזה הוא דבר שאינו בטבע במה שהוא נברא בין השמשות (עי' אבות פ"ה מ"ו) והוא בלתי טבעי, שאילו היה דבר טבעי היה נברא בששת ימי בראשית בטבע, ומפני שההפסד על ידי הקרבה ראוי לדברים הטבעים... אבל דבר שאינו בטבע היה לבטלה אם היה להם הפסד... לכך אמר: 'האיל שנברא בין השמשות' - שהוא שלא בטבע, 'לא יצא מאתו דבר לבטלה'. שהרי השופר של מתן תורה לא היה דבר טבעי, וכן השופר שהוא לעתיד, וכן הכינור של דוד, ולא היה כנור כמו שאר כנור, שאם היה כמו שאר כנור מאי רבותא, אבל כנור זה היה מיוחד לדוד, שהיה לו הכנור למעלה עליונה... ומכל שכן אזור מתניו של אליהו זכור לטוב, שאין ספק שהאזור שהיה במתניו היה מורה על ענינו ועל תארו...". יעו"ש.
גם האור החיים הק' האריך בזה (ויקרא א, ט) - אחר שהקשה: "למה לא הקריב אברהם את השה לעולה בקרניו וגו' והניח קרניו לשופרות כמאמרם ז"ל" (ויש להדגיש מלשון קדשו, שאברהם אבינו עצמו הניח את קרניו לשופרות, ולא שנשארו מאליהן לשופרות) - ומיישב בשלשה אופנים: א] "ואולי שהקריב הכל ופקע מעל המזבח, כדתנן (זבחים פו.): וכולן שפקעו מעל המזבח לא יחזיר". ב] "או אפשר שנתלש מעליו קודם זריקה, ולא נתרבו הקרנים וכו' להקרבה אלא בעודן מחוברים, אבל נתלשו אפילו עלו לראש המזבח ירדו..." (-והיינו כתירוצו של המזרחי הנ"ל). ג] "או אפשר שעדיין לא נתנה תורה, והגם שאמרו ז"ל (יומא כח:) 'קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין', כבר כתבתי בפרשיות (ראה: אוה"ח הק' פר' ויחי מט, ג בארוכה) אבות שזה היה לרצון, כל שאין הכרח בדבר לאיזו סיבות זכות, כמו שתאמר נישואי תמר ליהודה, נישואי שתי אחיות ליעקב, וכדומה, וכמו כן קרני איל עמדו לנס בהודעה נבואיית (היינו, שקיבל אברהם אבינו בהודעה נבואית שהן עומדין לתקיעה לעתיד), ולזה לא קיימו מצות העתידות להקטיר קרניו".
